מתן וילנאי – הבּוֹק של המדינה

המחשבה שמתן וילנאי היה מועמד פעם לתפקיד הרמטכ"ל – מעוררת צמרמורת.
 
יש לקוות שבתפקידו כיום כסגן שר הביטחון, מוטלות על איש האשכולות הזה מטלות פשוטות של טיפול בענייני רכב ומינהלה – לא יותר ממשימה אחת ליום.
 
כי מתן וילנאי הוא דוגמה מאלפת של בינוניות ואפרורית מבהילה שטיפסה וטיפסה וחילחלה כלפי מעלה, והכל – בזכות מין בּוֹקיות חברהמנית כזו של מפקד פלוגה.
 
הנה למשל דברי התוכחה כלפי תושבי האזור מוכה הקסאמים, שנשא מפקד הפלוגה לאחרונה בפני הכנסת:
 
"אנחנו כאן בירושלים ספגנו מאות הרוגים. אתם יודעים את זה היטב, באוטובוסים ומתפוצצים מטורפים אחרים שניסו לפגוע במדינת ישראל, כאן, בליבה, בירושלים שלנו. אז אמרנו שאנחנו לא יכולים לישון בלילה? אמרנו שאין לנו מה לעשות? אמרנו שהפקירו אותנו? פעם אחת כירושלמי העזתי להעלות דבר כזה על דעתי? מ-67' סבלנו כאן את הפיצוצים, החל מכיכר ציון ומחנה-יהודה, והירושלמים פה זוכרים את זה היטב. לרגע חשבנו דבר כזה?"
 
עד כאן הציטוט.
 
ניתן, איפוא, לסכם את דבריו של וילנאי אל תושבי עוטף עזה ושדרות, שאוכלים קסאמים ופצמ"רים מזה שמונה שנים – ניתן לסכם את דבריו אלה בשתי מילים: תפסיקו להתבכיין!
 
אלא שהאינטלקטואל הזה שכח, משום מה, להביא בחשבון את הדבר הקריטי ביותר, שעושה את כל ההבדל בין הטרור של פיגועי התופת בירושלים (ובשאר ערי הארץ), לבין הטרור של הקסאמים והפצמ"רים.
 
וההבדל הוא מדהים בפשטותו:
מפני פיגועי התופת ניתן היה להתחמק בהימנעות מהליכה למקומות ציבוריים או הומים (ואכן, מי אינו זוכר את תקופת הקניונים הריקים?).
כלומר, כל מי שהתגורר בעיר מועדת לפיגועי תופת ידע היטב, שאם הוא מחפש שעת שקט – הוא ימצא אותה בביתו, ואין סיכוי שמחבל מתאבד יכנס אליו הביתה ויתפוצץ.
 
ובכן, האם תושב שדרות, שסופג אש תלולת מסלול, יכול להנות מפיסת שקט שכזו?
האם יש לתושב שדרות – בין אם מבוגר בין אם תינוק – להיכן להימלט מפני קסאם עיוור? האם ביתו של תושב שדרות הוא מבצרו? האם ביתו ורכושו של תושב שדרות אינם נתונים בקביעות לסכנת אש וחורבן?
 
זהו, אם כן, ההבדל הקטן שנשגב מבינתו של האיש שהתיימר להיות רמטכ"ל:
סכנת פיגועי התופת הצטמצמה למקומות מועדים והומי אדם, וניתן היה להימנע ממנה – בין בישיבה בבית ממש ובין בהליכה למקומות שאינם צפופי אוכלוסיה, דוגמת בתי קפה שכונתיים או ביקור בבתי חברים וכו'.
וכך, תושבי הערים מוכות פיגועי התופת שלטו במידה רבה בגורלם – בוודאי בזמן שנמנעו מהליכה למקומות ציבוריים ומועדים לפיגועים.

ואילו גורלם המר של תושבי שדרות ועוטף עזה נתון כל כולו לחסדי הקסאם והפצמ"ר בכל מקום ובכל אתר – כולל בביתם פנימה – מזה שמונה שנים במשך עשרים וארבע שעות ביממה.
 
ולחשוב שאיש ההגות הזה, מתן וילנאי, אמור לטפל ולהשקיע מחשבה בעניינים הנוגעים לביטחון.
 
טוב יעשה סגן השר המהולל אם יקושש את מעט פירורי הבינה שמתרוצצים בקודקודו וינסח הודעת התנצלות כנה ומלאה בפני האנשים מוכי הקסאמים, שנאלצו עתה גם לספוג את דברי הפיגוע שהגיחו מבטנו.      
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ענת פרי  On 18/06/2008 at 16:05

    מסכימה שדברי וילנאי היו מאד בלתי ראויים, וכי אין דבר נורא יותר מלהיות חשוף לפגיעה בתוך ביתך שלך.

    אבל בנוגע לשליטה בגורל של נפגעי הפיגועים אתה גם כן טועה.

    אדם שחייב לנסוע לעבודתו בקו אוטובוס מסוים בשעת בוקר מוקדמת, למשל עובד ניקיון בעיריה, שאין לו רכב פרטי, איננו שולט בגורלו כאשר הוא מתפוצץ.

    כך שגם הכתיבה שלך על תושבי ירושלים היא קצת "וילנאית".

  • יוסי  On 18/06/2008 at 17:09

    לענת,
    גם האנשים שנסעו באוטובוסים לא עשו כך 24 שעות ביממה – מה גם שהוסיפו קציני ביטחון וכו', ועובדה שפיגועי האוטובוסים הלכו והתמעטו.

    נוסף לכך, ידוע שהרבה התארגנו במכוניות פרטיות, וגם מוניות נתנו פיתרון לבעייה.

    בכל אופן, גם אלה שפחדו מהאוטובוסים מצאו בסופו של יום מפלט בסלון הבטוח שלהם.

    וחוץ מזה – וילנאי מדבר בגוף ראשון. מתי הוא אישית נסע לאחרונה באוטובוס? מתי אנשים מסוגו הסתובבו במקומות מועדים לפורענות?

    תחשבי רגע על תושב שדרות שעומד במקלחת (או מתייחד עם בן/בת זוגו) וחושש מהרגע שבו פצצה תנחת על ראשו.

  • מנחם  On 18/06/2008 at 17:34

    שכחת את תושבי גילה שמשך חדשים היו חשופים לפגיעות צלפים והפגזות בתוך סלון הבית או ..במקלחת.
    גם בגילה בנו גדר/חומה ושקי חול על החלונות וזה לא כל כך עזר.
    וילנאי אמר אולי דברים שלא יפה להשמיע באזני אוכלוסיה הנתונה להפגזות. אבל ההשוואה שלו לא הייתה דמיונית לגמרי

  • ענת פרי  On 18/06/2008 at 17:49

    בשביל להתפוצץ מספיק לנסוע באוטובוס רבע שעה. לא צריך עשרים וארבע שעות.

    כל ההשוואות האלה פשוט מטומטמות, גם כשוילנאי עושה אותן, וגם בצורה שאתה עושה אותן. אוכלוסיה אזרחית שצריכה להתמודד עם איום קיומי החיים שלה הופכים לסיוט, וצריך לעזור לאנשים ולא לעשות תחרות ביניהם מי יותר גיבור.

    מה גם שהנפגעים הם תמיד החלשים ביותר – המלחמות שעברנו בשנים האחרונות פגעו בצורה בולטת ומובהקת בחלשים ביותר, בעניים ביותר, בקשישים, בעולים חדשים, בעובדים זרים – כל אלה שלא כל כך יכולים להתארגן ולגונן על עצמם, או לנסוע למלון באילת כשיורים עליהם.

    לכן לא צריך לעשות הירארכיות של סבל ובטח שלא צריך לחלק לאנשים ציונים.

  • יוסי  On 18/06/2008 at 17:50

    למנחם,
    וילנאי עצמו לא איזכר – אפילו לא ברמז – את תושבי גילה ואת הירי שם, אלא דיבר מפורשות אך ורק על פיגועי התופת בירושלים.
    ומכל מקום, אם תזכור, תגובותיהם של תושבי גילה באותם ימים לא היו שונות מתגובותיהם של אנשי עוטף עזה כיום.

    וכל זאת בלי להביא בחשבון את הפער הגדול שבין משכי הזמן שבהם סבלו תושבי גילה לעומת תושבי עוטף עזה שסובלים כבר שמונה שנים.
    נוסף לכך, תושבי גילה סבלו בעיקר מאש נק"ל שטוחת מסלול – כלומר בעיקר השורה הראשונה של הבתים בצד הפונה לעבר בית לחם, ואין להשוות זאת לפצצות תלולי מסלול שכוח ההרס שלהן רב והן מאיימות על כל הגיזרה.
    אבל כל זאת בסוגריים.

  • דודי  On 18/06/2008 at 17:50

    אולי ההשוואה שלו לא במקום – גם על זה אפשר להתווכח – אך זה לא עושה ממנו "הבוק של המאה" שיש להתחלחל מן המחשבה שיהיה שר ביטחון.

    ואפשר להתווכח על טענתך שאין כל תוקף בהשוואה. אפשר למשל להזכיר, שכמות האבידות שגבה טרור המתאבדים עולה בסדרי גודל על כל הקסאמים. בפיגוע התאבדות אחד בסדר גודל בינוני נהרגו ונפצעו יותר אנשים מאשר בכל 7 שנות הקסאם.

  • יוסי  On 18/06/2008 at 18:06

    לענת,
    אני אישית בא ממקום מועד לפיגועי תופת, ופעם אחת אף ניצלתי מפיגוע תופת שארע במקום שעברתי בו שניות קודם לכן וגרם להרוגים ופצועים רבים (לי עצמי נפל חפץ על הראש ואני שומר אותו למזכרת).

    ומנקודת המבט הזו אני אומר לך שהיררכיה של סבל יש ויש.

    כי אני ידעתי תמיד שבבית אני מוגן, ואין מצב שאאלץ להבהיל את עצמי או את התלויים בי, בתוך 15 שניות, לתוך ממ"ד צפוף ומחניק (וזה במקרה הטוב כשיש התרעה).

  • יוסי  On 18/06/2008 at 18:18

    לדודי,
    בהנחה שאינך מתגורר בעוטף עזה, אני מניח שאתה יושב עכשיו בבית מול המחשב ומקליד את תגובתך – ללא חשש שתחטוף פצמ"ר או קסאם על הראש.

    ומהעובדה המכרעת הזו הבוק של המדינה התעלם.

  • אזרח.  On 18/06/2008 at 20:10

    טיעונים נכונים.

  • אלון  On 18/06/2008 at 21:46

    קצת מחמיר וזועם, אבל יש דברים בגו

  • עומר  On 19/06/2008 at 00:09

    אני זוכר שדווקא בשיא תקופת הפיגועים הייתי יוצא למקומות שונים במרכז העיר (ירושלים) דווקא משום שהם היו נטושים, מתוך מחשבה שהמחבלים יחפשו את המקומות ההומים, וזה לא כל כך מסובך להיכנס לבית ולהתפוצץ בתוכו?
    ואז הגיע הפיגוע בבית בכפר יעבץ (שאותו משום מה כולם שוכחים).
    ובאותו עניין – אני נוטה להסכים עם ענת. ההשוואה של וילנאי דבילית אבל גם הטיעון שלך לא משהו (מעצם העובדה שהחשש להתפוצץ הוא עיקר העניין, ומי שאין לו לא יכול לחמוק מנסיעה באוסטובוס).

  • נמרוד ברנע  On 19/06/2008 at 02:37

    קודם כל אין ספק שהבינוניות של האיש הזה והטיפוס שלו בצמרת צריכים להדאיג כמה וכמה אנשים. למרבה הצער מי שמונה במקומו הוא יותר גרוע מבוק – פשוט אידיוט, הלא הוא שאול מופז.
    נדמה שמאז אמנון ליפקין שחק תם עידן הרמטכ"לים המרשימים.

    וילנאי גם אמר שבעזה תהיה שואה וסיבך אותנו בתקשורת הבינלאומית וגם הציע הצעת חוק נוראית לגבי פליטים.

  • איה מ  On 19/06/2008 at 16:44

    וגם נכונה. וילנאי הוא באמת הבוק של המדינה. רק דיכטר יכול אולי להתחרות בו על המקום הראשון, מבחינת היקף הבוקיות ששניהם ניחנו בה, אם כי נראה לי שוילנאי לוקח את הגביע בלי הרבה בעיות.
    אגב. בירושלים לא נמשך הטרור שמונה שנים רצופות. גם אם מתחילים את הספירה ב-67

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: