לא לוועדת חקירה בעניין חיים רמון

קשה להעלות על הדעת מעשה יותר ציני ויותר עלוב – ורווי ניגודי אינטרסים – מאשר החלטה להקים ועדה שתחקור את התנהלות הפרקליטות והמשטרה סביב פרשת הנשיקה של המשנה לראש הממשלה חיים רמון.
 
גם אם נצא מנקודת הנחה שבוצעו אז מעשים חמורים, ואף בזדון, עדיין עולה ממניעיו של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן ריח חריף של ניסיון להחלץ לעזרת חברו לשולחן הממשלה, ולסדר לעבריין המין חיים רמון זיכוי ציבורי, ולמרק איכשהו את עברו.
 
כי אם שר המשפטים היה רוצה באמת ובתמים לחקור את התנהלות הפרקליטות, ניתן היה לשלוף לעומתו אין ספור מקרים – חמורים לאין שיעור מזה של חיים רמון – שבהם התנהלות נוראה וזדונית של הפרקליטות הובילה אנשים, בהם חפים מפשע, לאבדן רכושם, חרותם ואפילו – ברוב ייאושם – אל שליחת יד בנפשם.  
 
ואם שר המשפטים היה רוצה באמת ובתמים לאוורר את חדרי הפרקליטות, הוא היה משחרר תגובה כלשהי – לפחות תגובה – לסיפורו של השופט המחוזי שלי טימן, שכתב מכתב אל נשיאו השופט אורי גורן ובו התריע על כך שנודע לו ממקור מוסמך כי (ציטוט): "תופרים לי תיק בשתי הפרקליטויות, בתל אביב ובמרכז".
 
אבל שר המשפטים החליט שהוא רואה רק ישר וקדימה – לא לצדדים.
 
ההתנהלות הזו של שר המשפטים בעניינו של רמון גם מטילה צל כבד על מניעי פעולותיו בתחומים אחרים, ויש להצטער על כך שהוא אינו מביא זאת בחשבון.
 
ועכשיו, שוב לא ניתן לדעת אם שר המשפטים רוצה לנקות את האורוות, או לשרוף אותן.
 
אבל עזבו את שר המשפטים מהזוטות הללו. כי מה שבאמת חשוב לו עתה הוא ליישר את העניבה של חיים רמון.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דני בלוך  On 15/06/2008 at 13:34

    נאה דרשת

  • דודי  On 15/06/2008 at 13:55

    מכתב כזה בהחלט חייב תגובה של השר.

  • יוסי  On 15/06/2008 at 14:25

    לדודי,
    מדובר בריאיון ארוך של שלי טימן לגלובס מלפני כשלושה שבועות – מיום 25.5.08.
    כותרת הריאיון:
    "בפרקליטות תפרו לי תיק. שנאו אותי שם שנאת מוות"

    הקטע הרלוונטי בריאיון:

    "בפרקליטות שנאו אותי שנאת מוות בגלל החלטות שנתתי נגדם ובגלל שהם החליטו שאני לטובת הנאשמים כנראה, ושהגישה שלי ליברלית מדי, אבל לא עשו לי דבר עד לפני שנה בערך. בינואר לפני שנה ומשהו כתבתי מכתב לנשיא בית המשפט המחוזי, אורי גורן, ולסגנית הנשיא לעניינים פליליים, שבו ציינתי שקיבלתי מידע ממקור מוסמך, שתופרים לי תיק בשתי הפרקליטויות, בתל-אביב ובמרכז. הנשיא ענה לי שהוא לא יודע על זה דבר, אבל צריך לעקוב".

  • גולדלבט משה  On 15/06/2008 at 18:43

    בין אמירה כללית על עוול ותפירת תיק לבין ממצא ראשוני המחייב בדיקה מעמיקה יותר יש הבדל של שמים וארץ. הכותב המלומד מנסה פשוט להשכיח את העובדה שבפרשת רמון קיימות ראיות לכאורה לפחות לרשלנות רבתי בדרך התנהלות המשטרה [אגב למיטב ידיעתי מדובר בשלב זה על המשטרה והתנהלות הפרקליטות מלמדת שהיא חוששת שהחקירה תגלה כמה עובדות מביכות גם עליה]
    למרבה ההפתעה שני שופטים הצביעו על הבעייתיות בנושא האזנות הסתר וגילויין רק לאחר הדלפה. אחרים נדהמו לשמוע אילו מאמצים כבירים השקיעה המשטרה בחקירה על מעשה כל כך חמור כמו נשיקה רגעית . אחרים חשדו מהרגע הראשון שהוכן מארב לחיים רמון-אני הייתי אחד מהם ומאז רק התחזקתי בדעתי.
    באופן "מפתיע" השר פרידמן אינו בודד גם כאן. אפילו מערכת הארץ סברה שיש מקום לחקירה בלתי תלויה
    החקירה שתתנהל לא תסייע להערכתי לחיים רמון היא גם לא תסייע לממשלה גוועת זו שנמצאת בסוף דרכה. היא תסייע לנו להבין סוף סוף כיצד באמת מתרחשים דברי בפרקליטות ובמשטרה

    ןבאשר לנושאי חקירה נוספים-באמת שאין לי בעיה כי בכל נושא אחר בו תוכח לכאורה התנהגות תמוהה של פרקליטות המדינה או המחוז או המשטרה תוקם וועדת בדיקה בעל סמכויות. הגיע הזמן שהמשרתים במוסדות אלו לא יטעו לחשוב שהם החוק או מעליו.ושאינם נתונים לביקורת

  • יוסי  On 15/06/2008 at 19:33

    זו לא אמירה כללית על עוול. מדובר בשופט מחוזי שלא סתם פיטפט במסדרון, אלא כתב מכתב לנשיא בית המשפט המחוזי ולסגניתו, ובו סיפר שהדבר נודע לו ממקור מוסמך.
    כל שר משפטים סביר לא היה משאיר העניין ללא טיפול. שכן, הדבר האלמנטרי מחייב חקירה/פנייה אל השופט ובקשת פרטים – במיוחד לגבי זהותו של אותו מקור מוסמך, כדי לחקור אותו במה בדיוק דברים אמורים.
    אכן הבדל שמיים וארץ, אבל בכיוון ההפוך מזה שאתה מדבר עליו.
    היכן ומתי שמעת אי פעם על שופט שמתריע על תפירת תיק נגדו.
    לגבי חיים רמון, אין טענה על תפירת תיק – כלומר שאין טענה שתפרו נגדו סיפור על נשיקה שלא היתה. מה שנטען שם – וזה כמובן חמור מאד – שפגעו בהגנתו בכך שלא המציאו לו חומר האזנה וכו' וכו'.
    העובדה שאתה מקל ראש במקרה של השופט טימן, ולא רואה בו מחדל חמור של שר המשפטים – אומרת דרשני.
    העובדה שמכל הזוועות של הפרקליטות – כולל סיפורו של טימן – בחר פרידמן לחפור ולהעמיק דווקא בסיפור של רמון – סיפור שיש אין ספור כמוהו (ראה הקלטות שמנעו מדוד אפל כולל השמדתן) – עובדה זו אומרת אף היא דרשני.
    האם אתה רוצה לומר שאין קשר בין ההתנהלות של פרידמן בעניין רמון לבין העובדה שרמון הוא חבר ממשלה – המקורב מאד לאולמרט?
    מספיק להיתמם!
    אני חייב לציין שתמכתי ברבים מהמהלכים של פרידמן (לא בכולם), ולא חשדתי ביושרו וביושרתו.
    האמנתי בתום ליבו.
    המקרה עם רמון גרם לי לשבר איום ביחס כלפיו.
    עכשיו האיש חשוד בעיני, ואין דבר יותר מאכזב מכך.

  • גולדלבט משה  On 15/06/2008 at 20:09

    באמירה של טימן -חסר לי עדין מידע ותאמין לי שאם יתגלה צורך אתמוך בוועדת בדיקה לעניין תלונותיו-וכל תלונה אחרת
    לעניין רמון התפירה לא בכל שהעובדות לא היו-המחלוקת העובדתית בתיק המטופש הזה הייתה מלכתחילה פעוטה. הייתה נשיקה לא רצויה והיה גם ברור שהשר הנכבד והזחוח לא הבין שהיא הייתה לא רצויה ורצה מספר טלפון לאחר נישוק-מכאן לכל מה שקרה אחר כך-כאן התפירה
    ניפוח של עניין אווילי שהיה צריך להסתיים בהתנצלות ופרחים למה שנופח-האזנות סתר בתיק כזה? נו באמת

  • יוסי  On 15/06/2008 at 20:50

    איזה מידע חסר לך?
    הרי טימן מדבר על "מקור מוסמך" שסיפר לו שתופרים נגדו תיק.
    האם אין זה אלמנטרי מצד השר לזמן את טימן לברר מי זה המקור המוסמך ולהתחיל ממנו לנהל חקירה?
    הרי גם במקרה של רמון פרידמן מינה שופט ועוד שופט כדי שיחקרו.
    למה כאן לא?
    העובדה שטימן פרש לאחר מכן – מדאיגה ביותר.

    לגבי הנשיקה,
    יכול להיות ויכוח על מהותה.
    לא מזמן קראתי היכן שהוא שבחורה אחת סיפרה שמישהו דחף לה לשון לתוך הפה והיא חשה כאילו נאנסה.
    לעניין ההתנצלות, אילו רמון היה מתנצל ושולח פרחים יתכן שזה היה נגמר אחרת.
    אבל נדמה לי שרמון הכחיש בתחילה את כל העניין, כך שהוא יכול בעניין זה לבוא בטענות רק אל עצמו.

  • איה מ  On 15/06/2008 at 21:10

    צודק ונכון.

    מתי כבר תקרוס הממשלה הנוראה הזאת?

  • אלון  On 15/06/2008 at 23:00

    אני לא תומך נלהב של פרידמן,
    אבל במקרה הזה נדמה לי שהוא מטפל בענין הזה כי זה פשוט שם מולו.

    אם טימן היה מביא את זה לפניו, בטח היה מטפל גם בזה.

    ואם כבר, לא ברור לי למה לוותר על חקירה במקום שגם לך נראה חמור… רק בגלל שלא תהיה חקירה במקום אחר שארע לכאורה בו משהו חמור אחר?

    בקיצור לא ברור לי איך הולך: "גם אם נצא מנקודת הנחה שבוצעו אז מעשים חמורים, ואף בזדון"
    עם
    "לא לוועדת חקירה בעניין חיים רמון"
    ו…
    "קשה להעלות על הדעת מעשה יותר ציני ויותר עלוב – ורווי ניגודי אינטרסים מאשר החלטה להקים ועדה שתחקור את התנהלות הפרקליטות והמשטר"

  • יוסי  On 16/06/2008 at 00:02

    לאלון,
    כאשר שר המשפטים – קודם היותו שר – כותב מאמר קשה ביותר נגד הפרקליטות ונגד בית המשפט בפרשת רמון,
    וכאשר לאחר התמנותו לשר המשפטים הוא דוחף בכל הכוח הקמת ועדה – ולא ממלכתית, אלא ממשלתית – שתחקור את העניין הנוגע לחברו לשולחן הממשלה – המקורב במיוחד לאולמרט, שהוא פטרונו של פרידמן – במצב כזה פרידמן פועל מתוך ניגוד אינטרסים חריף, וזה כשלעצמו פוסל כל פעולה שהוא עושה.

    לעניין טימן, פרידמן הוא לא בובה שמביאים או לא מביאים לו דברים. האיש הוכיח שוב ושוב שהוא יודע ליזום – כולל בעניין רמון.

    העובדה שהוא שותק כדג בעניין טימן רק מחזקת את הניגוד ואת ניגוד האינטרסים שבו הוא פועל בעניין רמון.

  • אלון  On 16/06/2008 at 00:32

    אני פשוט לא רואה את זה…

    אם פרידמן היה נמנע מלפעול כראוי נגד האשמות חמורות שכאלו (עוד כשיש סיבה לחקור, לפחות ממצאים לכאורה, כפי שצין משה גולדבלט לפניי), הייתי אומר שזה היה פסול.

    אני מבין שאתה מחשיב זאת פעולה בניגוד עניינים, אבל אתה מציע שלא יפעלו "נכון" רק כי יש ניגוד עניינים? מעין שיתוק שכזה שנגזר על השר? הפעולה אולי נעשית במצב של ניגוד עניינים, אבל לא בהכרח נובעת ממנו (כפי שאתה טוען), ויש לדעתי טעם להפריד בין השניים.

    לגבי המחדל במקרה טימן לעומת העשייה במקרה רמון כמחזקת את העמדה של נביעת המעשה מניגוד העניינים: הצעתי אפשרות סבירה אחת, לדעתי, והיא שזה פשוט ענין שהובא לפניו ולכן הוא מטפל בו, ואם היה יודע על טימן היה עושה גם משהו בענין (לך תדע, אולי אם תספר לו על טימן בעצמך הוא יופתע לשמוע, ואפילו יעשה משהו). אבל אני יכול להציע עוד כמה אלטרנטיבות. למשל, שהוא ניסה לקדם את הענין וטימן לא משתף פעולה (לא רוצה לחשוף את המקור וכו'). או שהוא החליט שכוחו הפוליטי לא מאפשר לתקוף בכל החזיתות וכדי לצבור תמיכה הוא צריך להתמקד. או שיש לו כוונה להמשיך לדברים חמורים אחרים שידועים לו (כמו טימן), אך בזמן המתאים (למשל, יודע שההתנגדות של הפרקליטות לועדה שתחקור את ענין רמון תהיה כזאת שניתו יהיה להתגבר עליה, אחרי ההקמה הוא יעלה בפני הועדה עוד עניינים מסריחים לכאורה שמתנהלים שם – זמן החקירה של גאידמק אי החלטה בענין הבית מרחוב כרמיה ועוד). האם לאור הסברים אפשריים (סבירים בעיני) אלו אין לפסול התייחסות לפער בין המחדל פה והמעשה שם כמוסבר באופן סביר אך ורק ע"י הנביעה מניגוד העניינים?

    בקיצור, אני מקווה שפרידמן דווקא כן יקים את הועדה… שיחקרו קצת את ההתנהלות במשטרה ובפרקליטות ויזיזו שם משהו. כי ההרגשה (הלא מבוססת מספיק) שלי היא שמשהו לא חיובי קורה שם.

    (אם הועדה תהיה נטרלית מספיק בהרכבה ויהיו לה סמכויות מספקות לחקור בתחומים לא מצומצמים מידי, אני לא רואה מדוע זה לא יהיה פתרון יפה לפעולה במצב של ניגוד אינטרסים, שהיא כשלעצמה -לא יהיה הגיוני לאסרה. אני מסכים שצריך מנגנון שימנע ניצול לרעה של סמכות השר, ואני חושב שהקמת ועדה אובייקטיבית יהווה מנגנון מתאים.

    מקווה ששיכנעתי.

  • אלון  On 16/06/2008 at 00:33

    משה גולדלבט (ולא גולדבלט כפי שכתבתי). סליחה.

  • יוסי  On 16/06/2008 at 01:05

    אני חוזר ואומר,
    הפרקליטות מבצעת עבירות ללא הרף.
    העובדה שהשר מחליט לטפל דווקא ואך ורק במקרה שנוגע לשר אחר, ומזניח את הבוזגלואים למיניהם, היא לא תקינה בלשון המעטה.
    כמו שכתבתי בפוסט, ישנם אינספור מקרים – חמורים לאין שיעור מזה של רמון – שאינם מטופלים.
    אם השר רוצה לתקן את המערכת עליו לקחת מקרה מבחן רגיל מהשטח, למנות שופט שיחקור אותו, ואז ניתן יהיה לומר שמצאו התנהלות אופיינית של הפרקליטות, שמחייבת טיפול שורש.
    הוועדה שתטפל בפרשת רמון היא מלכתחילה שנוייה במחלוקת בגלל נסיבות הקמתה, ולכן היא רק תזיק למאבק ולניקוי האורוות.
    כאשר השר לוקח דווקא מקרה של שר אחר ודווקא אותו הוא דוחף לחקירה – עם כל הרקע שמסביב, אולמרט וכו' – זה ציני ומסריח, וטומן בחובו זרעי כישלון.
    כי לא יפסיקו לרנן שפרידמן חיפש להיטיב עם החבר שלו – בין כדי למרק את עברו, ובין כדי לשמש זרועו הארוכה לנקמה בפרקליטות – ושהוא לא ממש התכוון לטפל בבעיות האמיתיות של הפרקליטות.
    ויתרה מכך, יגידו שרק בעלי כוח ופרוטקציה זוכים שתלונתם תישמע, והנה השר דאג לחבר שלו.
    לא מספיק שוועדה תפעל בתוך המסגרת הפורמלית שלה. היא חייבת גם לפעול בתוך אווירה של אמון.
    ועדה כזו לא תזכה לאמון המינימלי המתחייב לצורך עבודתה.
    המעשה של השר יותר מדיי ציני מכדי שיזכה לאמון המינימלי.
    אני מרבה לכתוב על ניגודי אינטרסים של שופטים ובכלל, ומעשהו של השר דוקר את העין לא פחות – ואולי יותר – ממעשים אחרים.

  • אלון  On 17/06/2008 at 17:16

    על המסקנה לפיה מתחייב מהנסיבות להסיק שהשר פועל עקב ניגוד עניינים או שהציבור לעולם יסופק אם הוקמה ועדה עקב הניגוד ובטח יחשוב שנעשה הדבר במצב של ניגוד אינטרסים, אני עדין חולק (כפי שכתבתי). ואני רואה שלא שיכנעתי.

    אבל מה עם הכיוון הבא: נראה לי שהתיאור נוגע לחוסר אמון בנוגע לטוהר הכוונות בהקמת הועדה… אבל לתמיכה בהקמה יש עוד ענין שחשוב להתחשב בו והוא: מה גבי מסקנות הועדה (בניגוד לגישה הנוגעת לעצם ההקמת
    הועדה)?

    אתה חושב שאם ימנו את גביזון מאוטנר ברק ושמגר
    ועוד כמה מלומדים מתחומי מדע המדינה או מנהל ציבורי הועדה לא תהנה מאמון הציבור?

    אם יקבעו, אישים מכובדים מלומדים ובלתי תלויים שכאלו, שפרקליט זה או אחר התרשל באופן חמור וקצין משטרה אחר רדף בזדון את השר, והנהלים והפיקוח דורשים שינוי כזה וכזה… מה עם קביעות אלו? האם זה חסר טעם, האם זה לא יעיל, האם לא יאמינו שזה נכון ואמיתי, האם לא יתמכו בשינויים והענישה שתוצע?

    ואם התשובה היא שכנראה יתמכו בביצוע מסקנות, יאמינו למסקנות והועדה נטרלית מספיק כדי שתעשה עבודה כראוי: האם אין הצדקה לתמוך לכן דווקא בהקמת ועדה, אפילו בנסיבות שאתה מתאר
    ?

  • יוסי  On 17/06/2008 at 19:24

    אלון,
    נניח ששר המשפטים היה מנצל את סמכותו כשר המשפטים ומקים ועדה של אנשים מכובדים שתחקור עוול חמור שלכאורה נעשה לאחיו של השר.
    האם היית מקבל זאת?

  • אלון  On 17/06/2008 at 20:12

    אם הועדה הייתה אובייקטיבית, כן.

    הרי בלתי מתקבל על הדעת שהארגון שהיועמ"ש עומד בראשו או המשטרה, יחקרו את העומדים בראשם, וגם בלתי מתקבל על הדעת שראיות לכאורה לביצוע פשע/עוול כזה ישארו ללא תגובה מצד העומד בראש המערכת (ציבורית).
    אם יש לי ביקורת, היא על דיכטר, שלא תומך בהקמת ועדה.

    עכשיו אני אחזיר לך את אותה השאלה:
    נניח שאחיו של שר המשפטים (שהיה פרקליט המדינה) היה מואשם, על סמך ראיות לכאורה מבוססות, בשימוש בסמכותו, לביצוע פשע או עוול חמור, והשר לא היה עושה כלום… היית מקבל זאת?

  • יוסי  On 17/06/2008 at 20:29

    התשובה הפסקנית שלך ("כן") למעשה מסיימת את הויכוח בינינו.
    שכן, הדבר מנוגד באופן קוטבי לדין הנוהג במדינה.
    זכותך אם כך לאחוז בדעה שמנוגדת לדין (כמו שזכותו של אדם הנכנס באין כניסה לרטון על כך שכולם נוסעים נגד הכיוון…).

    לשאלתך, השר היה מנוע לפעול נגד פרקליט שהוא אחיו של אותו שר, והיה עליו להעביר את סמכויותיו בעניין זה לשר אחר.
    (לדוגמא, כשדוד ליבאי היה שר המשפטים, ואחד מלקוחותיו לשעבר, שישב בכלא, הגיש בקשה לחנינה, ליבאי העביר את הטיפול בעניין לשר אחר פרופ' אמנון רובינשטיין שהיה אז שר החינוך כמדומני)?

  • אלון  On 18/06/2008 at 00:45

    לא אמרתי "כן", אמרתי "אם הועדה אובייקטיבית, כן".

    אני לא יודע למה אתה אומר שעמדתי מנוגדת לדין… עד כמה שידוע לי (תקן אותי אם אני טועה) אין לענין הזה איזושהי מגבלה. ההחלטה להקים את הועדה (והיא תהיה בעלת הסמכויות, לא השר שלא מפעיל סמכות כלפי המקורב אלא מעציל אותה למישהו אחר שאיננו בניגוד עניינים) דומה להעברת הסמכויות לשר אחר. אין בהחלטה הפעלת סמכויות כלפי המקורב.

    ועוד, העברה לשר אחר הוא פתרון פחות טוב (אף שבמבט ראשון נראה אחרת). כי את השר האחר קל יותר לבחור פרסונלית לפי דעותיו (למשל, אם הייתי פרידמן, לא הייתי מעביר את הסמכות לדיכטר, שכידוע מתנגד להקמת ועדה. הייתי מעביר לשטרית… או לשר אחר שעמדתו ידועה לי בענין – או לפחות נטיות ליבו היו להערכתי תואמות לעמדתי – כך שסיכויי העמדה שלי לעמוד הם גבוהים מאוד). אבל ועדה שתוקם, יהיה קשה להצדיק הקמת ועדה שמראש קל לנחש את עמדות חבריה, או שבכלל חבריה צפויים להיות אחידים בדעותיהם, וזה כי עצם הרעיון בועדה כזאת היא הנטרליות שלה. השר האחר הוא פתרון להימצאות במצב של ניגוד עניינים, וכל שר שאינו המקורב עונה על הדרישה הזו (גם שיטרית).

  • יוסי  On 18/06/2008 at 08:36

    בוא נישאר מקרה של השר ואחיו:
    השר מבצע כאן כמה פעולות וביניהן:

    – לימוד החומר לצורך קבלת החלטה.
    – החלטה שצריך לחקור.
    – החלטה להקים ועדה.
    – מינוי חברי הוועדה.

    כל אחת מהפעולות הללו פסולה בתכלית – ללא קשר לשאלה מי יהיו חברי הוועדה או אם יהיו אובייקטיביים או לא.

    כי בכל אחת מהפעולות הללו השר פועל במצב של ניגוד עניינים מובהק, ועמדתך בעניין זה – אם היא הפוכה – מנוגדת לדין.

    מה עוד לא ברור כאן?

  • אלון  On 18/06/2008 at 12:53

    מה עוד לא ברור:

    *לימוד החומר לקבלת החלטה – איך אפשר אפילו להעביר למישהו אחר סמכות בענין אם לא הביאו בפניך את הענין?
    *החלטה שצריך לחקור – הועדה שימנה יכולה להחליט שעל סמך הראיות הקיימות אין לה אלא להתפזר, כי אין הצדקה לחקור.
    *החלטה להקים ועדה – דומה להחלטה להעביר לשר אחר את הסמכויות.
    *מינוי חברי ועדה – דומה לבחירת שר אחר שהסמכויות יעברו אליו.

    אם האנשים שאליהם מועברת הסמכות בענין הם לא במצב של ניגוד עניינים, והוא לא מפעיל סמכות כזאת או אחרת כלפי האח… אלא לפי תלות בממצאי והמלצות הועדה – שיוגשו לממשלה כולה (או למי שעומד בראש המערכת שפעלה לכאורה לא כהלכה – יועמ"ש או מפכ"ל)…

    ההחלטה לעשות או לא לעשות דבר בענין כלומר: להחליט בלי תלות בגורם אובייקטיבי, היא הבעיה (להבנתי).

    (סתם כדי שאבין, אם היה מעביר פרידמן את הענין לטיפול השר שיטרית במקומו, היה תקין מבחינתך?)

  • יוסי  On 18/06/2008 at 15:14

    כל אחת מארבע הפעולות שציינתי היא פעולה שמתבצעת מתוך ניגוד אינטרסים, ולכן השר מנוע מלבצע את כל אחת מארבע הפעולות הללו.
    ובאופן פרקטי, השר מנוע מלבצע את הפעולה הראשונה – כך ששלוש הפעולות הבאות מתייתרות מאליהן (לגבי פעולותיו של השר).
    כלומר, ברגע שמגיע אל השר תיק שנוגע לאחיו – עליו להעבירו לשר אחר שילמד אותו ויחליט לגביו כל מה שצריך לגבי ההמשך.
    יותר פשוט מזה?

  • אלון  On 18/06/2008 at 21:55

    נו… אתה מתעלם מזה שיש הבדל בכל זאת בין מקרה האח למקרה בו עסקינן, וזה לא מאפשר לקבוע שזה פשוט ככה.

    יש פה מקרה שמעלה חשד שמשהו לא תקין, וחמור מאוד, ארע בתוך המערכת שהשר אחראי לה. וזה לא דומה לכך שהשר צריך להפעיל סמכותו כלפי האח במובן הזה שאי אפשר: "ברגע שמגיע אל השר תיק שנוגע לאחיו – עליו להעבירו לשר אחר שילמד אותו ויחליט". כי המידע הוא חשוף והאשמות הנובעות ממנו ידועות כבר לשר, והעברת המקרה מיד עם העלאת הנושא לא תתכן. לכן להחליט על הקמת ועדה, שתחקור (או תפזר את עצמה אם תראה לנכון) שהיא אובייקטיבית, והיא תחליט על תוצאות שיומלצו לממשלה (או למי שצריך), זה בדיוק כמו להעביר לשר אחר את הענין.

    לכן שאלתי, האם במקרה ופרידמן פשוט יעביר את הטיפול (כלומר החלטה על הקמת הועדה) לשר שיטרית זה היה תקין בעינך?
    ואם כן, מה ההבדל בין זה להעברת הסמכות לועדה אובייקטיבית שתפעיל את הסמכות במקומו או תפזר את עצמה אם תמצא לנכון?

  • יוסי  On 18/06/2008 at 22:14

    אם אתה מקבל את העיקרון של השר ואחיו – השאר זה כבר ניואנסים.
    העיקרון שהוא שהשר מנוע מלפעול בניגוד אינטרסים.
    על עוצמת ניגוד האינטרסים אפשר להתתווכח – אבל הוא קיים.

    לגבי הוועדה – אין מצב שהיא תפזר את עצמה. היא חייבת לחקור ולהגיע למימצאים.

    לגבי העברה לשר, תיק שנוגע לשר המשפטים – עליו להעביר לשר אחר כדי שילמד אותו ויחליט לגבי המשך הטיפול בו לכל כיוון שימצא לנכון. אני לא מוצא שום מקום להתפלפלות בעניין הזה.

    אשר לשאלה למי להעביר – אני לא מכיר בדיוק את הפרוצדורה, אם השר בוחר לעצמו שר אחר או שראש הממשלה מחליט.
    בכל אופן, השר האחר שאליו מועבר התיק חייב להיות חף מניגוד אינטרסים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: