אולמרט במלכודת השוחד

סוגייה משפטית נכבדה הנבחנת בימים אלה כרוכה בשאלה אם סכומי הכסף שקיבל ראש הממשלה אהוד אולמרט ממוריס טלנסקי הם כספי שוחד.
 
אהוד אולמרט, ראש ממשלה שהוא גם משפטן, מצהיר בתוקף כי "מעולם לא קיבלתי שוחד".
 
הצהרה באמת מרשימה – עד שניתן כמעט לחשוב ששטרי כסף שניתנים לאדם כשוחד אינם ככל השטרות, אלא הם בעלי צבע מיוחד וריח מוזר. 
 
אלא שחוק העונשין, ופסקי הדין של בית המשפט העליון, די מחמירים עם עובד ציבור שקיבל מאדם כסף (או טובת הנאה אחרת) – עד שכדי להרשיע עובד ציבור בקבלת שוחד, אין אפילו צורך למצוא "אקדח מעשן" בדמות תמורה כלשהי שנתן עובד הציבור לאותו אדם כנגד הכסף שקיבל ממנו.
 
כי מן המפורסמות היא שגם כאשר אדם נותן לעובד ציבור כסף, או טובת הנאה, בתקווה לקבל ממנו תמורה כלשהי בעתיד – בבחינת "שלח לחמך" – גם במקרה כזה נעברת עבירת השוחד – אפילו אם התמורה מצד עובד הציבור לאותו אדם לא התמלאה בסופו של דבר.
 
קובע בהקשר זה חוק העונשין:
 
"במשפט על שוחד לא ייזקק בית המשפט לטענה שהלוקח (כלומר עובד הציבור – י.ד.) לא עשה, או אף לא התכוון…לעשות את הפעולה".
 
ולענייננו, גם אם יוכיח אולמרט באותות ובמופתים כי הוא לא עשה דבר, ואף לא התכוון לעשות דבר, בתמורה לכספים שקיבל מטלנסקי – גם אז לא יהיה בכוחה של עובדה כזו, כשלעצמה, להוות מחסום מפני הפללתו בעבירת שוחד.
 
קובע בהקשר זה בית המשפט העליון:
 
"השוחד פוגע בטובת הציבור אף כאשר עובד הציבור הלוקח שוחד חוזר בו לאחר זמן מן הכוונה להיטיב עם נותן השוחד, ואפילו כאשר מלכתחילה הוא אינו מתכוון כלל להיטיב עם נותן השוחד… אין בכך הבדל מהותי אם עובד הציבור שלקח שוחד התכוון או לא התכוון, בינו לבין עצמו, לסטות מן השורה ולהיטיב עם נותן השוחד. אפילו החליט עובד הציבור לעצמו, באופן נחרץ, כי השוחד לא יעוור את עיניו וכי לא יסטה מן השורה, הנזק נגרם כבר עם לקיחת השוחד. מבחינתו של נותן השוחד, עובד הציבור שלקח שוחד הוא אדם מושחת, והוא נשאר מושחת, לא פחות, גם אם לא התכוון להיטיב עם נותן השוחד".
 
הדברים מדברים בעד עצמם.
 
העובדה המאלפת בענייננו היא, שכוונותיו של עובד הציבור, מקבל המתת, אינן תנאי להפללתו, שכן מה שמסבך כאן בפלילים את עובד הציבור – אינן כוונותיו שלו, אלא הכוונות של הנותן.
 
היטיב להגדיר את הסיטואציה הפלילית הזו בית המשפט העליון במשפט קצר ומוחץ: "המודעות הנדרשת מלוקח השוחד מתייחסת לכוונה של נותן השוחד…במודעות לכוונת הנותן טמונה השחיתות של הלוקח".
 
ולענייננו, אם יתברר שאולמרט קיבל סכומי כסף מטלנסקי – תוך מודעות לכך שטלנסקי נותן לו את הכסף מתוך ציפייה שהוא, אולמרט, יתן לו דבר מה בתמורה – אף שבפועל אולמרט כלל לא עשה ואף לא התכוון לעשות דבר בתמורה – או אז עלול הדבר לסבך אותו.  ציפייתו של טלנסקי מאולמרט – היא היא האלמנט העלול לסבך אותו.
 
ויתרה מכך: על-פי ההלכה שנקבעה על-ידי בית המשפט העליון, אין צורך להראות שאולמרט היה מודע, בפועל, לציפיותיו של טלנסקי ממנו. מספיק להראות שאולמרט עצם את עיניו נוכח קיומן של ציפיות שכאלה.
 
כלומר, יכול אולמרט לטעון שהוא לא היה מודע לכך שטלנסקי מצפה ממנו לתמורה כלשהי, ואז יבוא בית המשפט ויקבע שנוכח מכלול נסיבות העניין יש לייחס לאולמרט מודעות לציפיותיו של טלנסקי ממנו – גם אם בפועל הוא לא ידע על קיומן.
 
והנה מתברר שטלנסקי, כך פורסם, ביקש מאולמרט לדאוג להתקנת פסי הרעדה בכביש הרחוב שבו מתגורר בנו של טלנסקי. ועוד מתברר, שטלנסקי ביקש מאולמרט שישתדל למענו בעניין עיסקאות להתקנת מיני בארים בבתי מלון.
 
האם נוכח אלה יוכל אולמרט לטעון שהוא לא היה מודע לכך – לפחות מודע לכך – שטלנסקי מצפה ממנו לתמורה בעבור הכספים שזה הזרים לו?  שהרי, אם אכן כך קרה, כי אז טלנסקי הוציא בכך את ציפיותיו מאולמרט מן הכוח אל הפועל, והדברים הם מקל וחומר. 
 
ויודגש, השאלה מה ערכן או משקלן של הפעולות שטלנסקי ביקש מאולמרט – שאלה זו אינה רלוונטית לצורך המסקנה, שבקשות טלנסקי מאולמרט מצביעות על כך שטלנסקי מזרים לאולמרט כספים שלא לשם שמים בלבד, אלא הוא גם מצפה מאולמרט לתמורה בעדם.    ומכל שכן, אם יתברר שאולמרט גם פעל על פי ציפיותיו ובקשותיו של טלנסקי ממנו.
 
אבל אולמרט טוען כידוע, שהכספים שקיבל מטלנסקי – כספי מימון בחירות הם. רוצה לומר כי לכל היותר, אף אם נעברה כאן עבירה, היתה זו עבירה על חוק המפלגות.
 
האמנם?  ובכן, לא ממש!
 
כי גם אם יוכיח אולמרט שחור על גבי לבן, ובאמצעות ספרי הנהלת חשבונות בדוקים ומאושרים, שכל פרוטה מהכספים שקיבל מטלנסקי נועדה והופנתה להוצאות מימון הפריימריז – גם אז לא יהיה בעובדה מעין זו, כשלעצמה, לטהר את שרץ השוחד – אם הנסיבות יצביעו על כך (למשל, אם יתברר שהועברו כספים בסכומים גבוהים בהרבה מעל המותר, ושהייתה תמורה, או ציפייה לתמורה, מצד אולמרט כמפורט לעיל).
 
קובע בהקשר זה הפרק הרלוונטי בחוק המפלגות: "אין בהוראות פרק זה כדי לפגוע באיסור על פי חוק אחר".   
 
במילים אחרות, אין כאן שאלה של "או או", ויתכן בהחלט מצב שבו כספים שנעשה בהם שימוש למימון בחירות ייחשבו, בנסיבות מתאימות, גם כספי שוחד.
 
ובשולי הדברים:
אהוד אולמרט מטיל כידוע את האחריות לניהול הכספי של הפריימריז שלו על אורי מסר.
ובכן, מה אומ
ר על כך החוק?
הנה החוק כלשונו:
"נעשה מעשה או מחדל בידי מי שהוסמך לכך על ידי מועמד…רואים אותו וכן את המועמד אחראים למעשה או למחדל, אלא אם כן הוכיחו שניים אלה:
 ‎1. שהמעשה או המחדל נעשו שלא בידיעתם;
 2. שהם נקטו בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את המעשה או המחדל".
 
עינינו הרואות: כדי להימלט מאחריות יהיה על אולמרט – ולא רק על אורי מסר – להוכיח, שלא רק שהוא לא ידע על ביצוע עבירות בניהול כספי הפריימריז שלו, אלא שהוא גם נקט בפועל "בכל האמצעים הסבירים" למנוע אותן.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 15/05/2008 at 13:43

    all your words are gold,pure gold.but-ezer weizman got money and the now judge rubinstein found that he could stay a president. so or i dont understand something big or it is legal to get money while one work for the state.

  • גולדלבט משה  On 15/05/2008 at 15:19

    האם המטרה לדון במה שלא יכול אולמרט לטעון אם באמת יש ראיות לכאורה נגדו לקבלת שוחד מה שעדיין לא ברור לנו כי לא ראינו בדל ראיה
    האם המטרה היא לתת לנו רקע כללי על עבירת השוחד-זה בהחלט חשוב אבל למה לכרוך את אולמרט כל עוד אין אישום?
    כדאי להסכים על חזקת חפות אחת מצומצמת. כל אדם חף עד שלא הוגש נגדו כתב אישום

  • יוסי  On 15/05/2008 at 16:09

    לנחום,
    המקרה של ויצמן שונה מאולמרט בשתי נקודות לפחות:
    1. אצל ויצמן לא היה מדובר במימון פריימריז – על כל המגבלות החוקיות הכרוכות בכך.
    2. אצל ויצמן, קבע רובינשטיין, שהכסף ניתן לו על רקע חברי, ובכל אופן, אם אני זוכר, לא הוכח שלסרוסי היו אינטרסים כלשהם בישראל.
    בכל מקרה, עובדה היא שויצמן הלך הביתה לפני תום כהונתו.

    לגולדבלט,
    זהו מאמר פרשני המסתמך על הדין ועל מה שפורסם – כולל על דבריו של אולמרט עצמו – ולא ניתוח של פסק דין.
    ואין לכך כל קשר לחזקת החפות.

    ואגב, מה זאת אומרת שלא ראינו בדל ראייה? האם לא מספיק מה שפורסם? האם אלה הן רק שמועות? בעיתון הארץ יש ציטוט של מכתב שאולמרט שלח לאדלסון בעניין טלנסקי. נוסף לכך פורסם שאדלסון נחקר במשטרה בעניין זה.
    האם אין בכך בדל ראייה לפחות?
    או שלדעתך אני אמור לכתוב מאמר פרשני אך ורק על סמך תצהירים ומסמכים מקוריים שעומדים במבחני קבילות לבית המשפט.

  • גולדלבט משה  On 15/05/2008 at 18:48

    כשתהיה לי גישה להודעות שנגבו במשטרה ואוכל לקרוא אותן כלשונן יחד עם כל החומר [כולל מזכרים מפוברקים] אומר שאני יודע מה הראיות וזו תשובה שנותן עורך דין. עיתונאי בור יכול לבלבל בין הדלפה מגמתית מחוגי המשטרה לראיות עורך דין אמור לדעת מה ההבדל

  • ניצן  On 15/05/2008 at 18:49

    היית ממונה לשופט, ולא סתם, אלא שופט בכיר!
    על הכרת הדין
    על היסודיות
    על הנחרצות והנון-קונפורמיזם
    על המחשבה הבהירה
    על כושר הניסוח והכתיבה הקולחת
    על החריצות
    ובטוח שנשמטו כמה וכמה מעלות.

  • דודי  On 15/05/2008 at 19:57

    "תוך מודעות לכך שטלנסקי נותן לו את הכסף מתוך ציפייה שהוא, אולמרט, יתן לו דבר מה בתמורה"

    איך אפשר לדעת, אם טלנסקי אכן קיווה לתמורה, ואם כן – האם היה אולמרט מודע לכך? מה אדם עשה, עוד אפשר להוכיח, אבל מה הוא חשב – זה כבר מסובך מאד וסובייקטיבי מאד.

  • יוסי  On 15/05/2008 at 20:05

    לגולדבלט,
    אם אתה סבור שלא ניתן לכתוב מאמר משפטי פרשני, אלא רק על סמך בחינת תיק החקירה המקורי שבמשטרה – אתה כופר למעשה בזכות לכתוב את כל המאמרים ואת כל הראיונות שנכתבו וניתנו עד היום בכלי התקשורת – כולל מאמרים וראיונות של אנשי אקדמיה וכו' בעניינו של אולמרט (וזה כולל גם את המאמרים שנכתבו בזמן החקירות נגד קצב וקודמיו).
    אתה בעצם בעד דממה תקשורתית במהלך החקירות של ראש הממשלה – עד שיוגש כתב אישום (אם יוגש).
    וחמור יותר: אתה כופר גם בחופש הביטוי.
    זו דעה מעניינת (אם כי אני מתקשה למצוא אדם אחד נוסף – פרט לך – שאוחז בה).

  • יוסי  On 15/05/2008 at 20:06

    תודה!!

  • יוסי  On 15/05/2008 at 20:15

    אכן התנאי בעייתי כי הוא עוסק בדרך כלל במחשבה ולא במעשה שיש לו ביטוי חיצוני.
    אבל זה המצב בכל משפט פלילי (בדרך כלל), שבו צריך להוכיח קיומה של מחשבה פלילית שקיננה בלב הנאשם.
    הדבר נלמד מן הנסיבות שאופפות את הסיטואציה.
    לגבי עבירת השוחד, נקבע בעבר פעמים רבות בפסיקה של בית המשפט העליון, שבאופן נורמלי אנשים לא נותנים לעובדי ציבור כסף ככה סתם – בוודאי לא בכמויות גדולות – אלא אם הם מצפים מהם לתמורה.

  • דודי  On 15/05/2008 at 20:24

    אנשים מזוכים מאשמת רצח, אע"פ שהמיתו מישהו, כי לא הצליחו להוכיח שהתכוונו לכך, והציבור מתרעם על כך.

    עניין הכוונה הוא בעייתי מאד, אני לא משפטן אבל נראה לי שיש פה חריגה של תחום המשפט למקומות לא לו.

    הייתי אומר משהו קיצוני אף יותר – אפילו האדם עצמו לא תמיד יכול לומר, למה התכוון ומה חשב. הוא יכול להיות מודע לכך שמציעים לו שוחד וגם להכחיש זאת ולראות את הכסף כמתנה סתם, בו זמנית.

    אם מניחים כדבריך שאנשים לא נותנים מתנות כך סתם, מוטב שיאסרו כליל על איש ציבור לקבל כסף וזהו, ולא ישאירו פתח לניחוש כוונות. ניתן לדוגמה את שרון שבנו קיבל שכר מוגזם מדוד אפל. לכאורה, שרון היה צריך להבין שזו צורה של שוחד. אבל אפשר לטעון שהורים רבים – בכלל זה פוליטיקאים – חושבים שילדיהם הם יוצאי דופן בכשרונם, וראויים לשכר גבוה מאד.

  • יששכר  On 15/05/2008 at 20:29

    האם יש מצב שבו יוצג טלנסקי כ"קבלן" גיוס כספים הנהנה מתמורה כספית [אחוזים מן התקבול-גיוס] ולפיכך הוא יוצג כמעביר כספים [אולי שוחד של אחרים] ללא כוונת קבלת טובות הנאה לעצמו לבד מן התמורה הכספית המיידית עפ"י הסכם העסקה שאולי נעשה בע"פ?

    ואנו למדים על סיכוי כזה מן הדברים של כב' רוה"מ בנאומו במוצאי יום העצמאות בו הציג את טלנסקי כמי שסייע לו לגייס כספים.

    תודה ליוסי על תשומת לב לשאלה.

  • רני  On 15/05/2008 at 21:01

    הדיון כאן מראה שהספין המסתובב בשטח כבר השיג את שלו. עוד מעט יעסקו בתיסרוקות ובלבוש של השחקנים. ראש הממשלה בהיותו ראש עיריית ירושלים גלגל כספים העביר כספים קיבל וכנראה גם נתן זה היה מנהגו לא ניתן לקשר זאת לעמדה פוליטית נוכחית כי הוא כבר נהג כך כשהיה מראשי הצועקים על שתי גדול לירדן… בהרבה מקרים קשה יהיה למצוא את מקור הכספים וכל אחד יכול לשער מה מקורם ולמה נועדו. במידה ורה"מ לא יעמוד בפני כתב אישום בבית משפט או איזו עיסקת טיעון לא ברורה או שלא יוגש כתב אשמה או שכל הנפיחות תגמר בנפיחה ללא קול בכל מקרה הסירחון הנורא כבר הולך בכל הארץ. הוא גם מינה שר ביטחון אסוני ושר אוצר הנאשם בגניבה. זו מדינה אחת היחידות שמנהיגיה שולחים אנשים צעירים למות בשל החלטה שהחליטו.אתה סומך על ההחלטות של אולמרט? אתם כולכם בטוחים שאי שם רחוק הכסף הזה לא בא באמת ממקורות משונים. ונצואלה כבר אמרנו? זו הבעייה ולא דקויות משפטיות ונבכי הפסיכולוגיה של מר אומרט שעל גלגולי הכספים שלו, עסקי נדל"ן שלו ואיכות ההחלטות שלו כבר אין עוררים.

  • גולדלבט משה  On 15/05/2008 at 21:15

    אני לא כופר בזכותו של כל אחד לפרשן כרצונו אבל אם הפרשנות מסתמכת על מה שהוא הבין ממה שהבין עיתונאי מהדלפה משטרתית אז הפרשנות שווה בהתאם. הוא יכול גם לפרשן את עבירת השוחד מבלי להתייחס למידע קונקרטי אבל ביננו את מי זה מעניין
    כמה וכמה משפטנים שאני מכיר סוברים בדיוק כך-במישור הפרטי אני יכול להעלות השערות כמו כל אחד-כשבאים לכתוב יש סטנדרטים של מקצועיות ואחריות שמשום מה נשכחו מזמן במקומותינו

  • יוסי  On 15/05/2008 at 21:30

    ליששכר,
    אכן שמנו לב שאולמרט סיפר שטלנסקי גייס עבורו כספים מאחרים.
    אבל שמנו גם לב שאולמרט סיפור שטלנסקי העביר לו כספים גם לאחר מערכות הבחירות (כדי לממן לו גרעונות).
    והוא טען כך לא במקרה, כי ההגבלות השונות של תרומות לבחירות חלות רק במשך 9 חדשים שלפני הבחירות (או פחות מכך בנסיבות שמפורטות בחוק).
    כלומר, שאולמרט, כנראה, רצה "לברוח" מתקופת ההגבלות לתקופות אחרות שבהן אין הגבלות.

    המגבלות בחוק (בתקופת 9 החדשים) הן בעיקר:
    1. איסור תרומות אנונימיות (בהקשר זה החוק קובע שיש לזהות ולאמת כל תורם על פי שמו וכתובתו, ואם הדבר לא מתבצע – הדבר נחשב כתרומה אנונימית אסורה).
    2. תקרה של כ-8000 ₪ לכל תורם (במקרה של מועמד לראשות המפלגה התקרה היא פי 4).
    3. איסור על תרומות בשטרות של כסף (מעבר לסכום פעוט של 150 ₪ בערך).

    אשר לסוגייה של העסקת קבלן תמורת עמלה – בין בתקופת ההגבלה בין מחוץ לתקופה – זו סוגייה מעניינת הנוגעת הן לדיני מימון בחירות והן לדיני השוחד, ובדעתי לכתוב עליה מאמר נפרד.
    מציע לך לעקוב.

  • יוסי  On 15/05/2008 at 21:44

    לגולדבלט,
    את האמירה שלך:
    " כשתהיה לי גישה להודעות שנגבו במשטרה ואוכל לקרוא אותן כלשונן יחד עם כל החומר [כולל מזכרים מפוברקים] אומר שאני יודע מה הראיות וזו תשובה שנותן עורך דין"
    ובמיוחד כשאתה אומר "וזו תשובה שנותן עורך דין" – אי אפשר להבין זאת אלא כמגבלה שאתה מבקש להטיל על עורך דין בכתיבת מאמר משפטי פרשני.
    לגופו של עניין,
    כאשר אני כותב מאמר פרשני ומדגיש שאני מסתמך על דבר שפורסם בתקשורת (שים לב שאני כותב במאמר "כך פורסם"), או כשאני כותב "אם יתברר" וכו' – אני חושב שאני נוקט במידה סבירה של אחריות וזהירות שמאפשר לי לכתוב מבלי לחטוא לאף צד.
    אם זה שווה או לא שווה – יחליט כל קורא לעצמו.

  • יוסי  On 15/05/2008 at 21:52

    לדודי,
    עניין הכוונה הוא חלק חשוב מאד של המשפט הפלילי.
    על פי החוק, בלי להוכיח כוונה – אי אפשר (בדרך כלל) להרשיע אדם בביצוע עבירה.

  • דודי  On 15/05/2008 at 22:08

    כאשר מדובר במעשה, עניין הכוונה הוא מובן מאליו לעתים קרובות. אם אדם פורץ לבית וגונב חפצים, מובן מאליו שהיתה לו כוונה לפרוץ. (ואם לא, ההוכחה עליו).

    כאן זה שונה – עצם הכוונה היא העבירה.

  • יששכר  On 15/05/2008 at 22:24

    יוסי דר, מכובדנו,
    אני קורא מתמיד, מאז ומתמיד, של כל עיוני המשפט והדעת שלך.

    הללו כתובים וערוכים, מבוארים ומפורשים לטעמי וכלבבי.

    זו הזדמנות לשגר לך ברכת תודה.

  • איריס ח.  On 15/05/2008 at 22:26

    מצטרפת לניצן ורק רוצה להוסיף:
    תודה על הנדיבות בידע. בתור הדיוט בענייני משפט אני למדה לא מעט ממה שאתה כותב.
    ברכות

  • יוסי  On 15/05/2008 at 23:05

    לדודי,
    מבחינת המעשה הפיזי – ההתפרצות בדוגמה שהבאת מקבילה להעברת הכסף במקרה שוחד.
    מבחינת הכוונה – כמו שבעניין של ההתפרצות אין אדם מתפרץ אלא אם היתה לו כוונה, כך גם בעניין השוחד: אין דרכם של אנשים לתת כספים לעובדי ציבור אלא אם הם מצפים מהם לתמורה (כלומר, שהציפיה של נותן הכסף היא המקבילה לכוונה של הפורץ).
    ואת קיומה של הציפיה הזו בלב הנותן – עובד הציבור, המקבל, אמור לדעת (אלא אם כן הוא יראה נסיבות שמובילות למסקנה אחרת).

  • יוסי  On 15/05/2008 at 23:07

    ליששכר ולאיריס,
    תודה!

  • יוסי קרצ'מר  On 16/05/2008 at 21:07

    קל מאד להצטעצע במלים "חזקת החפות" – זאת דרך טובה להתעלם מן הצד המוסרי והערכי של הדברים.
    אסור לחכות שבית משפט יקבע אם יש קלון או אין קלון לגבי איש ציבור – חבר כנסת, שר או ראש ממשלה (על נשיא אני מדבר). מן הראוי שהציבור יזעק זעקה מרה כאשר יש לו ראש ממשלה נחקר סידרתי.
    אולי המשטרה מגזימה, אולי התקשורת מפריזה, אולי לא כל העובדות יוכחו, אבל הסירחון עולה לשמיים.
    הזכרתם את עזר וייצמן. הוא פרש מכהונתו לפני סיום החקירה, לפני הגשת כתב אישום. הוא היה גבר.
    אני מביא זאת כדוגמא, לא כדי להרשיע או לזכות מישהו שלא הועמד לדין.

  • אלון  On 17/05/2008 at 02:58

    אני מוכן להתערב שהפרשה הזו לא תסתיים בהרשעה כזו שתכתים את אולמרט כמושחת כפי שהוא מצטייר עכשיו.

    אני לא אוהד גדול של אהוד, אבל מאמין שעושים לו עוול גדול בתקשורת, וכולם מנצלים את זה.

    יוסי, אולי תכתוב מאמר על אחריות נזיקית ופללית של כלי התקשורת (וכתבים) לנזקים שיגרמו לאולמרט בעקבות פרסומים לא מבוססים? (כולל השערות, דיעות, מאמרים היפותתיים, הגזמות, וכו')

  • יוסי  On 17/05/2008 at 05:44

    ליוסי קרצ'מר
    עובדות:
    עזר ויצמן פרש לאחר סיום החקירה ולא לפני כן.
    בעקבות החקירה פירסם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין דו"ח, שאמנם החליט שלא להעמיד את וייצמן לדין פלילי, אבל הוציא אותו לא ממש נקי.
    בעקבות הדו"ח של רובינשטיין הודיע יו"ר הכנסת דאז אברום בורג, שאם ויצמן לא פורש – הוא, בורג, פותח נגדו בהליכי הדחה בכנסת.
    בעקבות הודעתו של בורג החליט ויצמן לפרוש.

  • יוסי  On 17/05/2008 at 06:17

    לאלון,
    יכול להיות שאתה צודק ויכול להיות שלא – אבל מוקדם מדיי להסיק מסקנות לגבי מה שיקרה.
    בכל מקרה, הקטע עם הבוח'טות של המזומנים – אם הוא נכון – מפיץ ריח לא ממש מלבב.
    והשתיקה של שולה זקן – כנ"ל.
    אשר לתקשורת – אכן ניתן להבחין בפרץ תיסכול של כמה עיתונאים, והדבר נובע כנראה גם מאישיותו של אולמרט עצמו, שמאז ומתמיד היה נחמד עם עיתונאים מסויימים ולא ספר עיתונאים אחרים.
    אם יש לו טענה לנזקים שמי מהעיתונאים או הפרשנים גרם לו – פתוחה בפניו הדרך להגיש נגדם תביעת לשון הרע (בעבר הוא לא היסס לעשות כן).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: