אהרן ברק גם נגד מאיר שמגר

אין ספק שאהרן ברק היה מאושר אילו קודמו, הנשיא מאיר שמגר, היה נותן לו כתף במערכה שהוא, ברק, מנהל נגד שר המשפטים דניאל פרידמן.
 
אלא ששמגר חותם את פיו ומעדיף בימים אלה להתרכז במאמץ להעלאתם ארצה של שארית יהודי אתיופיה שנותרו עדיין בגולה.
 
נכון, מאיר שמגר הלך עם ברק לשיחה עם פרידמן, ואולם הרושם הברור הוא שאהרן ברק היה זה שתקע מרפק בצלעותיו של שמגר ושכנע אותו לבוא עימו לשיחה הנ"ל, ולא להיפך. ומכל מקום, השיחה הזו היא המקסימום, כך נראה, ששמגר היה מוכן לעשות לטובת העניין.
 
גם הכרזותיו של ברק שישיבה על הגדר במחלוקת הזו אינה אופציה, ומי ששותק ייחשב כתומך במהלכיו של פרידמן – גם הכרזות אלה לא מחרידות את שמגר מריבצו.
 
הייתכן שאנחנו על סיפו של עולם שלישי ושמגר יחריש? היעלה על הדעת שהדמוקרטיה תקרוס לנגד עינינו ושמגר לא ישליך נפשו מנגד להצלתה?
 
או שמא אהרן ברק סתם מאוהב ברטוריקה של עצמו.
 
הפער הזה שבין נבואות הזעם האפוקליפטיות של ברק לבין שתיקתו של שמגר הוא בלתי ניתן לגישור.
 
הייתכן שהפער הזה נובע אך מהבדלי האופי שבין ברק ושמגר?
 
ובכן, לא ממש!
 
בין השניים קיים פער מהותי באשר לתפיסת מעמדה של הרשות השופטת בחברה דמוקרטית – ככל שהיא רלוונטית ליחסים שבין הרשות השופטת לשתי הרשויות האחרות. הפער הזה בא לידי ביטוי באחד מפסקי הדין החשובים שניתנו בבג"צ לפני ארבע עשרה שנה (בג"צ 5364/94), בתקופה ששמגר היה הנשיא וברק היה המשנה לנשיא.
 
באותו מקרה היה מדובר בעתירה לביטול הסכם קואליציוני שנחתם בין ראש הממשלה דאז יצחק רבין לבין מנהיג ש"ס דאז אריה דרעי – הסכם שאחד מסעיפיו נראה על פניו כפוגע במעמדה של הרשות השופטת.
 
ברק, שהיה במיעוט, צידד בביטול הסעיף הקואליציוני בשל היותו פוגע במעמדה של הרשות השופטת, ואילו שמגר, שהוביל את עמדת הרוב, קבע שהגם שהסעיף פוגע במעמדה של הרשות השופטת – הוא לא יבוטל.
 
שמגר מדבר בפסק הדין על "מי ששוקד על הגשמת ערכים דמוקרטיים מושלמים", וברור שהוא מתכוון בדבריו אלה לאהרן ברק, ואילו הוא, שמגר, מוכן לוותר בנקודה הזו לטובת כוחות המשחק הפוליטי, שגם בהם, אליבא דשמגר, יש לראות נדבך חשוב של הדמוקרטיה.
 
קובע שמגר:
 
"מבחנה של הדמוקרטיה אינו רק בהגשמת רעיונותיה ותפיסותיה בטהרתן האבסולוטית, אלא לא פחות מכך בקיומה של חרות ההתמודדות של כוחות פוליטיים, אף אם הם מייצגים רעיונות הראויים לביקורת ואף לשלילה, כל עוד אינם עוברים את הגבולות שהותוו בחוק"
 
אלא שבפסק הדין מבצבצת מחלוקת נוספת בין שמגר וברק – מחלוקת שראוי לבחון אותה היטב על רקע ההתפתחויות האקטואליות של הימים האלה ממש.
 
כותב שמגר:
 
"גורמים אשר ינסו לצמצם תפקידו החיוני של בית המשפט בחברה דמוקרטית יקומו ויחלפו, אולם בית המשפט העצמאי והבלתי תלוי במדינת ישראל לעולם עומד".  
 
ועונה לו ברק:
 
"חברי הנשיא שמגר, קובע כי "גורמים אשר ינסו לצמצם תפקידו החיוני של בית המשפט בחברה דמוקרטית יקומו ויחלפו, אולם בית המשפט העצמאי והבלתי תלוי במדינת ישראל לעולם עומד". חושש אני כי בדברים אלה יש משום אופטימיות יתרה".
 
הדברים הללו נכתבו, כאמור, לפני ארבע עשרה שנה.
 
יואיל נא שמגר השותק להתפנות לדקה או שתיים ממלאכת הקודש שהוא נתון בה, ולשחרר כמה מילים להבהרת עמדותיו העדכניות.
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 27/04/2008 at 12:27

    as i see it:you dont like barak.but i think something.barak is just a symbol in the eyes of the pepole that lead israel for the children that were lost in the shoa.they like you know all the too many bad things that barak did in the last 30 years.but they needed and need and will need symbol.so try for a moment to start from my point and you will see the picture.

  • יוסי  On 27/04/2008 at 12:40

    אני מתקשה לרדת לסוף דעתך.
    מה בדיוק מסמל ברק?
    והאם הוא ראוי לסלחנות עקב היותו סמל כזה או אחר?
    לא ברור לי בדיוק למה מכוונים דבריך.

  • איריס  On 27/04/2008 at 16:05

    עוד לא התאושש מהשקרים של צהל בועדת הקישון

    אבל שתיקתו מייבשת את נעוריו

  • אלון  On 28/04/2008 at 02:37

    אם אתה רוצה לשכנע נגד ברק אתה צריך להתחיל כל נושא כאילו שאתה חושב שברק בסדר,
    ולהוכיח לענין הספציפי שהוא לא בסדר, בלי ההקשר שבו אתה כבר שם אותו בחזקת "לא בסדר".
    אחרת, פשוט תמשיך לשכנע את המשוכנעים
    והאחרים לא יבינו על מה אתה מקים מהומה.

    אני למשל לא מבין מה הבעיה בדיעה של ברק פה… האם זה באמת לא אופטימי מידי להגיד מה שאמר שמגר? האם זו דיעה לא לגיטימית שבית משפט צריך להגביל (ככל שכוחו (בזירה הפוליטית) מאפשר לו), את המחוקק מלפגוע במעמדו ועצמאותו של בית המשפט כפי שהוא מגן על מיעוטים בהגבלת המחוקק מכח חוקה? זו לא שאלה שבהכרח התשובה המתחייבת לה הפוכה מזו של ברק…

  • nachum  On 28/04/2008 at 09:55

    as i wrote-in the eyes of the pepole who lead the state barak is symbol for the surviving of children after the shoa and in there eyes one must forgive him everything.my opinion about him is like yours.

  • גולדלבט משה  On 28/04/2008 at 15:17

    שלשמגר או כל שופט בדימוס יש מחויבות לצאת לציבור .
    אם שמגר בוחר שלא להשתף בחגיגה זו זכותו המלאה ואין איש רשאי לדרוש ממנו לעשות זאת רק כדי להשביע את סקרנותו.
    נכון שתמיד נחמד לראות נשיאים של בית המשפט העליון מתנצחים זה בזה ומכאן להקיש על מה שהיה אבל שמגר הוא לא האיש שיספק לנו את הצד הרכילותי.
    בהימנעות זו ללא ספק שומר שמגר על כבודו ובמידה רבה גם על יוקרת המערכת שנפגעה ממעורבות יתר של שופטים בקטטות סביב מעמד בית המשפט העליון

  • דרור  On 29/04/2008 at 01:43

    ועכשיו הוא משלם את המחיר בבדידותו המזהירה. בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, היה קורא לשלהבת שמניעה את ברק "להבה של קש" – בוערת מהר אך נכבית מהר.
    שמגר לא יתמוך בו כיון שהוא לא מסכים עמו, לכל הפחות עם הנחרצות והפסילה הגורפת של מתנגדיו.
    מה שמצחיק הוא, שבשם הדמוקרטיה הנאורה אפשר להגיד הכל, אבל בשם החזרת השלטון לרשות הנבחרת ע"י העם הרבה פחות.

  • אלון  On 29/04/2008 at 02:33

    כל הסיפור הזה של האשמת ברק בחטיפת הכח מהמחוקק – זו בעצמה האשמה שהיא "חטיפת הדמוקרטיה". כבר עשרות שנים שבתיאוריה המדינית המקובלת – ובטח המשפטית – המחוקק הדמוקרטי לא נתפס כ"כל יכול" ותפקיד בית המשפט הוא איזון לכוחו (במובן הפוליטי!).
    השאלות הן שאלות של מידה, ולא ניתן "לשלוף מהשרוול" את הטיעון הזה כטיעון מנצח כל פעם שהמחוקק עומד בביקורת שיפוטית, או כשהמעשה השיפוטי מצר את "כוחו של העם" להביא כוח פוליטי לידי ביטוי מעשי.
    מעשים שיפוטיים כאלה נתפסים היום – בכל העולם הדמוקרטי – כחלק מהמהות של דמוקרטיה ולא כדיקטטורה שיפוטית.
    זה מה שנקרא דמוקרטיה חוקתית. זה מה שהוא בפועל ביטוי למערכת של איזונים ובלמים.
    אם יש בעיה עם המידה שנבחרה באקט שיפוטי כלשהו: בבקשה, הביאו טיעונים כנגד המידה, הסבירו מדוע עמדתו של ברק חורגת מהמידה הרצויה. ואם אתם כה נחרצים נגדה, הסבירו מדוע היא לא תשובה מתקבלת על הדעת.

    אני, אני לא מוצא בעיה עם עמדתו בענין שהובא בדברים מעלה. וגם לא מצאתי שם נימוק כנגד העמדה.

    אורית קמיר בבלוג שלה (פה ברשימות) כתבה לאחרונה משהו על העימות בין ברק לפרידמן, כדאי לקרוא אותו, ככה כותבים משהו מאוזן, שנראה יותר מהתלהמות-מתנגדת סתם.

    עד כאן תשובה לנחום.

    בנוגע לדברים מעלה, אני מסכים שיש כנראה פער בין העמדה של שמגר לברק בנוגע למידה הרצויה… אבל אף אחת מהדיעות לא נראית לי בלתי סבירה, ואני לא מבין למה יוסי חושב שראוי ששמגר ידווח לנו על עמדתו המדויקת בענין. האם זה שהלך עם ברק לפרידמן לא מספיק לנו?
    (אגב, ברק כתב על זה בידיעות אחרונות, ומה שיצא מדבריו שם, ואני מחזיק אותו בחזקת דובר אמת – וגם פרידמן בתשובתו לא הכחיש – זה שפרידמן מפר הסכמות שגם שמגר היה שותף להם, לכן בודאי פרידמן לא יצא טוב אם עמדתו של שמגר תצא לאור במפורט.)

  • יוסי  On 29/04/2008 at 07:39

    אני בהחלט בעד ההתפתחות בכוחו של בית המשפט – הדמוקרטיה החוקתית – כפי שהבהרת יפה בתגובתך.
    אלא שאם השופטים – ואחרי ככלות הכל מדובר בשופטים ולא בבית משפט בעלמא – קיבלו (או לקחו לעצמם) את הכוחות הללו – חייבים לדעתי לבצע חשיבה והתפתחות מקבילה בדרך שבה הם נבחרים לתפקידם החשוב הזה.
    לטעמי לא יכול להיות מצב שהשופטים ייבחרו על פי הדפוסים הישנים ויקבלו לידיהם כוחות על פי הדפוסים החדשים.
    אבל לאהרן ברק יש בעניין הזה מנטרה מטופשת שהוא לא זז ממנה: "את תתקן מה שעובד".
    מה זאת אומרת שזה "עובד"? שהמשכורות נכנסות בזמן? שממשיכים כמימים ימימה להגיש תה בישיבות?
    הוועדה לבחירת שופטים צריכה להשתנות ולהתאים עצמה למערך הכוחות החדש והמודרני שבין הרשויות (שאני כאמור בעדו).
    שאם לא כן מה שיש לנו הוא תופעה של כוח יתר של שופטי בית המשפט העליון בוועדה – כוח שנובע מהבלוק שהם מפעילים מצד אחד, ומהפיצול הפוליטי שבין שאר החברים בוועדה מצד שני.
    כוח היתר הזה מביא למה שקרוי "שכפול גנטי" של שופטי בית המשפט העליון – כלומר הם – במידה מכרעת – קובעים מי יהיו החברים שלהם.
    ולכך יש להתנגד.

    אשר לשמגר (וזו גם תשובה לגולדבלט), מה שאני חושב הוא ששתיקתו יוצאת ממקום לא נכון. האיש פשוט חושש – הוא תמיד חשש – להתמודד חזיתית מול ברק.
    הוא יודע שברק טוב ממנו גם בפה הגדול שלו וגם בכושר האינטלקטואלי שלו, ולכן הוא מעדיף לשתוק – גם אם חשוב לו להשמיע את דעתו.

  • אלון  On 30/04/2008 at 01:50

    אני לא בטוח ששמגר נמנע מלדבר מהסיבה שהוא מעין-מפחד מברק. ברק נעלב מאוד בזמנו כאשר היה עליו לנהל מאבק במזדרונות הכנסת ומאבק ציבורי כששמגר לא משמיע קול. ברק כתב על זה פעם משהו שקראתי.
    נדמה לי שיתכן ויש לשמגר פשוט רתיעה מעיסוק במה שדומה יותר לפוליטי מלמשפטי – ובצדק…

    לגבי מינוי שופטים, יש משהו בדבריך. אבל, אציין שמכל הפרופסורים הזרים שלימדו אותי, כולם, בלי יוצא מן הכלל העירו בשלב כלשהו שאם יש משהו ללמוד מישראל בעולם זו השיטה לבחירת שופטים, שהיא נחשבת מופתית בעיני משפטנים זרים מבחינת האיזון בין שיקולים פוליטיים להבטחת שיקולים של מקצועיות.
    אני לא טוען שאין בשביל מה לבחון את השיטה, ואני מסכים שמפתח לבחירת שופטים הופך רלונטי כשהמוסד המשפטי מכריע בעניינים חוקתיים באופן אקטיביסטי.
    מצד שני, צריך לזכור שיש לכנסת כח לחוקק כל חוק עוקף בגץ כולל לבטל או לשנות חוקי יסוד, אז למה יש לשנות את המפתח? מה איזון הכוחות החדש הזה? הרי לא מדובר באמת בכח חריג של בגץ, אלא בכוח פוליטי נוסף במובן של השיח הציבורי. אם בגץ מבטל חוק צריך יהיה לדון בו ציבורית ובשיקולים שהביאו לביטולו אם ירצו לחוקק אותו שוב. והעובדה שזה כך לא נותן כח מיוחד לבגץ אלא הכח לעלות דברים לדיון מעמיק יותר (מקסימום לעכב בזמן). נדמה לי שאם השיטה לבחירת שופטים הייתה טובה לפני הכח הזה היא גם צריכה להיות טובה אחריו, הרי לא מדובר בכח ממש לכפות, אלא כח לחייב לנמק לכל היותר.

    אני אקרא לזה: הכח של העליון לחייב את המחוקק במקצועיות בעשייה חקיקתית, ואת המערכת הציבורית להתעורר נוכח מעשים שדורשים התייחסות.

  • יוסי  On 30/04/2008 at 07:19

    מה שאתה טוען הוא שבעצם לא קרה כלום, ולבג"צ לא נוסף כוח – כי המחוקק תמיד יכול לחוקק חוק עוקף בג"צ ולאזן את העניין בחזרה.
    אבל אתה הרי יודע שהמציאות אינה כזו.
    המחוקק הוא גוף מפוצל עם אינטרסים נוגדים, שרובם לא ענייניים ("תמוך בי בחוק עוקף בג"צ ואתמוך בך בתיקון לחוק נפגעי הגזזת…").
    כל הסיפור הזה של חוק עוקף בג"צ הוא, במידה רבה, תיאורטי. למחוקק אין כוח ממשי ללכת נגד בג"צ – מה גם שברק עם הרטוריקה שלו יגיד – כמו שכבר אמר – שזה חוק עוקף דמוקרטיה ולא עוקף בג"צ.
    היעילות של המחוקק לחוקק חוקים – בוודאי חוקים עוקפי בג"צ – שואפת לאפס בהשוואה ליעילותו של בג"צ לתת פסקי דין, ואי אפשר להתעלם מכך.
    הדיבור שלך על "דיון מעמיק יותר" כשמדובר בבית המחוקקים ובפוליטיקאים המאכלסים אותו – הדיבור הזה גורם לי כמעט לבכות. שכח מזה.
    אני חושב שלא תהיה גוזמה רבה בכך שאומר שבג"צ, בתקופות שונות, פעל תוך ניצול וואקום בבית המחוקקים.

    אשר לוועדה לבחירת שופטים – אני מתקשה לקבל שהגוף שבוחר שופט תעבורה באשדוד, יהיה גם הגוף שבוחר שופט עליון או נשיא העליון, שמכהנים גם כשופטי בג"צ.
    אני מתקשה לקבל שהגוף שבוחר שופט לתביעות קטנות בטבריה יהיה גם הגוף שבוחר את השופט שיכתוב את בג"צ קעדאן (ללא קשר לדעתי על פסק הדין הזה).
    שופט שכותב את פס"ד קעדאן חייב להיבחר על ידי גוף בוחר רחב יותר ובתמהיל מגוון יותר של חברים, שלא יהיה ת"פ הבלוק שעליו דיברתי בתגובתי הקודמת.

  • אלון  On 01/05/2008 at 02:02

    אני חושב שישנה סתירה בדבריך שדורשת הרחבה.

    אתה טוען שבית המחוקקים הוא מקום שבו אין סיכוי לדיון מקצועי ומעמיק בנושאים החשובים.
    בלי קשר למה שאני כותב פה, אני מסכים, זו בדיוק הסיבה שצריך ביקורת שיפוטית על חקיקה.

    בנוסף, אתה מתאר את הפוליטיקה כעניין די מלוכלך ולא ענייני… ואני די מסכים.

    אבל אז מגיע העניין הלא ברור… כי באותה נשימה אתה מציע (אם הבנתי נכון) להכניס יותר פוליטיקה (מלוכלכת, לא עניינית) לבחירת שופטים, ולהקטין את הכח של הביקורת השיפוטית על הגוף המחוקק (הלא יעיל, לא יסודי, לא מקצועי, ושמכריע משיקולים לא רלונטיים לעניין).

    מוזר, לא? אשמח אם תבהיר.

    ענין נוסף הוא שאתה מקטלג את הכח של הכנסת לחוקק חוק עוקף בגצ כתאורתי. אני חולק עליך.
    בשיטה הנהוגה אצלנו הגוף המחוקק נשלט באופן חריג ע"י המפלגה השלטת שבראשה עומד ראש המשללה (בד"כ). מה שמאפשר בניגוד לשיטות אחרות בעולם לחוקק ביתר קלות – דווקא מאותם שיקולים קואליציונים שתיארת קודם.
    כשהעליון פוסק בניגוד לקונצנסוס פוליטי רחב אין בעיה לחוקק חוק עוקף לפסיקה.
    החוכמה של בית המשפט היא לפסוק במסגרת קונצנזוס כזה ולא בניגוד לו.

    למשל, אם היה בגץ מבטל את החלטת הממשלה על ההינתקות, או מבטל את חוק פינוי פיצוי. מבטיח לך שממשלת שרון הייתה מעבירה חוק עוקף.
    אם היו מבטלים את חוק החמץ, כנ"ל.

    אני לא מדבר על קונצנסוס עממי. אני מדבר על קונצנסוס במערכת הפוליטית לגבי מרחב התמרון שניתן לשיקולים מקצועיים לכאורה א-פוליטיים לאור עקרונות מוסכמים.
    כמובן שחוק עוקף בגץ יהיה כמעט בלתי אפשרי אם הפסיקה ממוקמת בתוך המרחב הזה. ולאור החסרונות של המערכת הפוליטית שמנית אתה נדמה לי שעושה טוב בית משפט כשהוא משתמש בסמכות זו… לא?

  • יוסי  On 01/05/2008 at 07:34

    שום סתירה!
    לא ברור לי מהיכן אתה לוקח שאני מציע להכניס יותר פוליטיקה לוועדה לבחירת שופטים.
    להיפך, אני בעד להוציא את העניין מהפוליטיקה – עד כמה שניתן.
    אני בעד להגדיל את הוועדה ולהוסיף לה כמה חברים נוספים על פי מפתח לחלוטין לא מפלגתי.
    למשל:
    שני אנשי אקדמיה – אחד מתחום המשפט והשני מתום הפילוסופיה או מחשבת ישראל וכו'.
    שני שופטים בדימוס – אחד מחוזי ואחד שלום.
    הפצ"ר.
    אחד הרבנים הראשיים.
    איש דת נוסף שאינו יהודי.
    נשיא ביה"ד הארצי לעבודה (הידעת שנשיא ביה"ד הארצי אינו חבר בוועדה – גם לא כשהיא בוחרת שופטי עבודה? כשהיא בוחרת שופטי עבודה, השר בוועדה שאינו שר המשפטים מפנה את מקומו לשר העבודה והרווחה, אבל נשיא ביה"ד לעבודה נשאר בחוץ – כך שאפשר לבחור שופט לביה"ד לעבודה, והוא יכול רק לצעוק מבחוץ – כפי שכבר קרה. הרי המינימום שההיגיון דורש הוא שכאשר בוחרים שופט עבודה, הוא שגם אחד השופטים מהעליון החברים בוועדה יפנה מקום לנשיא העבודה. זה רק עוד סממן לשום טיפת נכונות לוותר על כוח כוח כוח).

    וניתן להציע עוד חברים ממגזרים רבים נוספים – אין בעייה מבחינה זו.

    אשר לעניין של חוק עוקף בג"צ וכל שאר העניינים שדיברת עליהם:
    אני הרי נגד הקטנת כוחו של בג"צ.
    אני חושב שבג"צ – בגלל שאינו עומד לבחירה מעת לעת – הוא הגוף היחיד שיכול לשקול עניינים בכובד ראש ובלי פזילה לעבר הפוליטיקאים (מה שלא בטוח שהוא לא עושה כיום).
    אבל, כמו שאמרתי, במקביל יש להגדיל את הוועדה לבחירת שופטי העליון/בג"צ – תוך תמהיל מתאים, שיחליש בוועדה את הכוח – הן של הפוליטיקאים והן של שופטי העליון, ויצור בסיס בחירה רחב יותר.

  • זיו  On 01/05/2008 at 11:31

    האם אי פעם ביקשת או קיבלת תגובה מברק על הדברים שאתה כותב?

  • אלון  On 01/05/2008 at 14:06

    אני יכול להגיד שעקרונית יש ביננו אם כך הסכמה.
    הבעיה נוצרת לגבי השאלה "מי בוחר את הבוחרים?" וכאן נוצרת בעיה כשמרחיבים את המעגל (דבר שעקרונית אני לא חושב שאף אחד יתנגד לו לפי מפתח מקצועי כפי שפירטת).

    היום הלישכה בוחרת נציגיה, השופטים את נציגיהם, והכנסת את שלה.
    בנוסף לכל אחת מהקבוצות יש נוהג, השופטים ישבו לפי ותק, הלשכה תשלח נציגיה משתי הסיעות הגדולות, והכנסת תשלח חכ מהאופוזיציה וחכ מהקואליציה.
    המנהגים האלו חשובים, כי הם מקטינים את המשקל של המשחק הפוליטי בבחירת חברי הועדה.

    אם נרחיב, מי יבחר את מי מהרבנים הראשיים? מי יבחר מי מאנשי האקדמיה? מי יבחר מי מהשופטים בדימוס? (ואזכיר רק שהפצ"ר ממונה ע"י שר הביטחון מראש).

    המחלוקת בין ברק לפרידמן בענין זה היא סביב השאלה הזו, ואילו להרחבה באופן עקרוני של הוועדה לפי מפתח מקצועי נדמה לי שלא תהיה גם לברק התנגדות.

    הטענה של ברק פה היא ששיטת המינוי שמציע פרידמן לועדה מאפשרת ליותר שיקולים פוליטיים לשחק תפקיד ומקטינה את כח השופטים (שנתפס כהצבעה מקצועית א-פוליטית) בועדה.

    בשאלה הזו מענין אותי מה עמדתך, האם צריך ששיטת הבחירה של הבוחרים תבטיח את שימור הוטו לשוקלים המקצועיים ותמנע עירוב של שיקולים פוליטיים בבחירת הבוחרים?

  • יוסי  On 01/05/2008 at 18:47

    אני לא חושב שצריכה להיות בעייה – בין אנשים מבוגרים – להגיע להסכמה על דרך בחירת חברי הוועדה באופן שינטרל השפעות פוליטיות מופרזות מצד אחד, והשפעת הבלוק של שופטי בית המשפט העליון מצד שני.
    קח בחשבון, שעצם הגדלת מספר חברי הוועדה מקטינה ממילא את כוחו של כל פרט בתוכה, או את היכולת ליצור בלוקים.
    בכל אופן, לטעמי ראוי לבחור לוועדה חברים אקס אופיציו – כלומר על פי תפקידם.
    כך למשל, מהאקדמיה המשפטית יבחרו הדיקאנים אחד מהם.
    השופטים בדימוס מהמחוזי והשלום ייבחרו ע"י נשיאים וסגני נשיאים בדימוס.
    מהרבנים הראשיים – יהיה זה הרב המשמש אותה עת אב בית הדין הרבני הגדול (יש שם רוטציה כל חמש שנים).
    יתכן שכדאי להוסיף לוועדה גם את ראש עיריית ירושלים.
    אבל כל אלה הם דיבורים בעלמא, כי שופטי העליון, כולל ברק, לא מוכנים לשום שינוי בוועדה, ולא ברור לי על סמך מה אתה אומר שברק מוכן לשינוי.
    (ואגב, גישתם מובנת. מי מוכן לוותר מרצונו על כוח? ולכן, לגישתי, אין לשמוע אותם בעניין זה).

  • אלון  On 01/05/2008 at 21:38

    זה היה נכון,
    אבל האג'נדה של פרידמן היא דווקא הגברת המעורבות הפוליטית (כנגזרת מהמטרה להגדיל את הכח של פוליטיקאים ע"ח בעלי תפקידים במערכת המשפטית)

    ולכן הסכמה כזאת היא קשה, כי צד זה או אחר צריך להתפשר לא על האמצעי אלא על המטרה.

  • אלון  On 02/05/2008 at 03:06

    עוד דבר: "ואגב, גישתם מובנת. מי מוכן לוותר מרצונו על כוח? ולכן, לגישתי, אין לשמוע אותם בעניין זה"
    תוכל כך לומר, באותו היגיון, כי אם הפוליטיקאי מנסה להגדיל את כוחו ע"ח המקצוען, והרי זה מובן כי 'איזה שליט לא רוצה לשלוט?', אין לשמוע את דעתו בענין.

    לגישתי, הטוען לא רלונטי אלא הטיעון.

  • יוסי  On 02/05/2008 at 07:24

    אני לא בטוח שפרידמן רוצה להגדיל את כוחם של הפוליטיקאים בוועדה. נדמה לי שהוא רוצה עוד שופט בדימוס ואיש אקדמיה.
    וברק לא רוצה שום שינוי.
    אני לא חושב שאנחנו כאן צריכים להיכנס לרזולוציות – מעבר לכך שחייבים שינוי, באופן שיקטין את כוחם של הפוליטיקאים מצד אחד ושל הבלוק של השופטים מצד שני.
    כל השאר הם פרטים שניתן להידבר ולסכם עליהם.

  • אלון  On 02/05/2008 at 16:33

    אכן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: