השופטת פלפל בטעם חומץ

שופטת בית המשפט המחוזי דרורה פלפל מתקשה, כך נראה, להבין כהלכה את סוגיית האתיקה וניגוד האינטרסים – במיוחד כאשר מדובר בה עצמה, וכבר נכתב על כך בעבר

במקרה שלפנינו מדובר בבעל דין שביקש, באמצעות עורך דינו, לפסול את השופטת פלפל מלהמשיך ולדון בעניינו, וזאת מנימוקים שונים שעיקרם – טענה למשוא פנים מצד השופטת כלפי בעל הדין.
 
השופטת דחתה את בקשת הפסילה לגופה – אך לא הסתפקה בכך: היא החליטה שזה גם המקום והזמן להלקות את עורך הדין כהנה וכהנה על התנהגותו ואורחותיו כלפי בית המשפט ועל יכולותיו המקצועיות.
 
אלא שהשופטת לא הסתפקה גם בכך ונקטה צעדים ממשיים להביא לסילוקו של אותו פרקליט מהמשך הייצוג של אותו בעל דין.  השופטת נימקה והציעה הלכה שלפיה, במקרים מסויימים – כאשר לדעת השופט, הפרקליט אינו ממלא את תפקידו כראוי – יוכל השופט לפסול את אותו פרקליט מלהמשיך ולייצג את בעל הדין.
 
יתכן שהצעתה של השופטת פלפל ראוייה וייתכן שלא, אלא שהיא באה ממקום לא נכון.
 
שופט אמור לדעת שכאשר מוגשת נגדו בקשה לפסילתו, והוא מחליט בעניין – ההחלטה הזו היא אמנם החלטה שיפוטית, אלא שבהחלטה השיפוטית הזו מובנה פגם וניגוד אינטרסים שורשי.  שכן, בקשה לפסילת השופט נוגעת ישירות לאותו שופט, וכאשר הוא מחליט בבקשה מעין זו – הוא מחליט בעניין הנוגע לו ישירות.
 
במילים אחרות, שופט הדן בבקשה לפסילתו הוא מלשבת בדין, הוא אמנם שופט, אבל בעת ובעונה אחת הוא, למעשה, גם מעין בעל דין וצד בהליך הפסילה שננקט נגדו אישית.
 
וכשאלה הם פני הדברים, כי אז האובייקטיביות של השופט הופכת – בהליך פסילה שננקט נגדו הוא – לפיקציה מובהקת.
 
ונוכח הפיקציה המובהקת הזו על השופט להצטמצם בהחלטתו השיפוטית רק לדברים ולנימוקים שהוא זקוק להם כדי לדון ולהחליט בבקשה לפסילתו לגופה, ולא להפליג בהחלטתו למקומות רחוקים ולא לסגור חשבונות עם פרקליטים או להלקות בהם מתוך עמדה שבה הוא, השופט אישית, נמצא במגננה.
 
כי מסמך שבו שופט תוקף את זולתו מתוך עמדה של מגננה אישית – מסמך כזה לא ראוי להיקרא החלטה שיפוטית.
 
האם יהיה זה מוגזם לצפות שהשופטת פלפל תבין את הנקודה האלמנטארית הזו?
 
ויתרה מכך: גם בהנחה שיש ממש בהצעת השופטת לאפשר, בנסיבות מסויימות, פסילת פרקליטים – אין להסכים עם כך שפסילת הפרקליט תבוא במה שנראה כפעולת תגמול נגדו.  אם לשיטתה, השופטת סבורה שיש לפסול פרקליט מייצוג לקוח בתיק מסויים – עליה לפסלו מיד ולא להמתין עד שתוגש נגדה בקשה לפסילתה היא.  הרי השופטת עצמה קבעה, ובצדק, שעל פי הדין יש להגיש בקשה לפסילת השופט מיד כשנודעה לבעל הדין עילת הפסילה. ובכן, מדוע שלא להחיל גזירה שווה גם להיפך – כאשר השופט רוצה לפסול את הפרקליט?

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ישראלי  On 24/04/2008 at 19:15

    כך דברי הטעם של הכותב המחונן כאן המכוונים על פני [הדברים] העויינים את החברה.

    ככל שאני מכיר מסיפורי רכילות במזנונים, השופטים נלחמים בבקשות לפסילתם והם כותבים תילים של תירוצים למה לדעתם ומטעם עצמם הם ראויים לא להיות פסולים .

    אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא פסול בעיני האחר
    ואף אחד לא אוהב לשמוע נימוקים בעיניים כזה.

    לכן, לדעתי, צריך להחליף את השם של הבקשה הנוהגת היום,
    ובמקום בקשה לפסילת שופט
    צריך לתקן שיתאפשר לבקש:
    "בקשה להחלפת שופט"
    כלומר
    השופט יוכל לחשוב שהוא אינו פסול
    אלא הוא כמו שחקן שהמאמן מבקש להושיב אותו על הספסל שישתה קצת מים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: