חוקי פרידמן והדיון הציבורי

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן סופג ביקורת נוקבת על יוזמות החקיקה שלו, שעיקרן כוונתו לצמצם את כוחו של בג"צ ולהגביל את סמכות הביקורת שלו כלפי פעולות הכנסת והממשלה.
 
מבקריו של פרידמן, בהם שופטים ושופטים לשעבר של בית המשפט העליון, טוענים שיוזמות החקיקה שלו נעשות על דרך של מחטף וללא דיון ציבורי.
 
הדיון הציבורי, כך טוענים המבקרים, מתחייב כיוון שהמדובר בחוקים בעלי משמעות קונסטיטוציונית עמוקה.
 
אכן, יש להתנגד לחקיקת חוקים חשובים בעלי השלכות קונטיטוציוניות – ללא דיון ציבורי ראוי.
 
אבל יש להתנגד גם לצביעות של השופטים המבקרים.
 
שכן אותו דיון ציבורי עצמו התחייב, וביתר שאת, בעבר כאשר בג"צ, ואהרן ברק בראשו, קיבל לידיו – או שמא נטל לעצמו – את הסמכויות ששר המשפטים מנסה עכשיו לקצץ בהן.
 
"המהפכה החוקתית" כינה השופט ברק את שני חוקי היסוד – כבוד האדם וחרותו וחופש העיסוק, שמכוחם שאב בג"צ את סמכותו לבטל חוקים של הכנסת.
 
התיתכן מהפכה חוקתית שכזו בלא דיון ציבורי ראוי?
 
הנה דברים שכתב נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר באחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט העליון בהקשר לנסיבות חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחרותו:
 
"חוק היסוד עבר ללא הצבעת רוב של חברי הכנסת, אלא רק ברוב של המשתתפים בהצבעה. לא קדם לכך דיון ציבורי. בכך נבדל חוק היסוד מחוקות אחרות. רוב החוקות באו לעולם עם כינונה של המדינה או בהליך ציבורי ופומבי לאחר דיון רעיוני מעמיק".
 
עינינו הרואות: הנשיא שמגר קובע מפורשות כי "לא קדם לכך דיון ציבורי".
 
לא שמענו אז ששופטי בג"צ, ואהרן ברק בראשם, התקשו בזמנם ליטול את סמכויותיהם החדשות והמהפכניות – למרות העדר הדיון הציבורי והפומבי, שכה התחייב אז בנסיבות העניין. להיפך: אהרן ברק טבע, כפי שראינו, את המונח "מהפכה חוקתית" – כדי להעצים את כוחם ומשקלם של החוקים שהתקבלו, כאמור, ללא כל דיון ציבורי.  
 
ובכן מה בסך הכל מנסה השר פרידמן לעשות? הוא מנסה, ללא דיון ציבורי, לחוקק חוק שיגביל במידת מה את סמכויות בג"צ השאובות מחוק, שנחקק בזמנו אף הוא ללא דיון ציבורי.
 
מומלץ להם, איפוא, לשופטים, שכה חרדים לדיון הציבורי, שיטלו קורה מבין עיניהם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מודי  On 21/11/2007 at 08:40

    כן היה דיון ציבורי? יש בכלל דיון ציבורי בארץ?

  • דני בלוך  On 21/11/2007 at 09:11

    מי הפריע לכנסת לקיים דיון ציבורי? לקבוע דרכי חקיקה של חוקי יסוד? בית המשפט העליון מאמצע שנות ה-50 כשראה שהכנסת איננה נעה בכיוון קבלת חוקה ולא קובעת מגילת זכויות נכנס לחלל שנוצר ומילא אותו בקביעות חוקתיות תוך שהוא נספח על עקרונות מוכרים ומקובלים בעולם הדמוקרטי ובמשפט העברי. כל השופטים היו מעורבים בתהליך, כולל אלה שלכאורה ניצבים נגד האקטיביזם השיפוטי מבית מדרשו של אהרון ברק. אם לא היו נוהגים ככה מצבנו החברתי ומצב זכויות האדם, חופש ההתארגנות, ההפגנה, השביתה, העיתונות והביטוי היו במצב גרוע הרבה יותר. פרידמן רוצה לסובב את הגלגל אחורה בלי תחליף ראוי.

  • אחד  On 21/11/2007 at 09:26

    מצד אחד – באמצעות פולסא דנורא, יריות אקדח, ו"שמאלנים בוגדים" (וזה הצד שבו פרידמן ואחרים, תמימים או רשעים, מחזקים) – גורם רק להתגעגע לדיקטטורה שיפוטית, שלא מתקיימת איפה שצריך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: