האג'נדה של בית המשפט העליון

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן מבעיר צמיגים בצד הלא נכון של הרחוב.
 
הרפורמות של השר יוצרות בציבור מסך עשן כה סמיך עד שהוא מסיח את הדעת מהבעיות האמיתיות של מערכת המשפט, ובית המשפט העליון בעיקר.
 
מבחינה זו, פרופ' פרידמן בעצם משחק לידיהם של אלה הרוצים לשמר את בית המשפט העליון כמסדר סגור ואטום, שהעניינים בתוכו נחתכים הרחק מן העין הציבורית, וללא שקיפות שתאפשר פיקוח ובקרה.
 
ובהזדמנות זו לא מיותר לספר לו לפרופ' פרידמן, שאחד מפירות הבאושים של העדר השקיפות בבית המשפט העליון הוא היכולת לחסום מועמדות של אדם – פרופ' נילי כהן למשל – לכהונת שופט בבית המשפט העליון, וזאת – בלא לחוש כל חובה לנמק ציבורית את החסימה הכוחנית הזו (עצם העדר הנמקה ציבורית להתנגדות למועמדותה של פרופ' נילי כהן – במיוחד לאחר שהשופט ברק הסיר את התנגדותו – עשוי לכאורה ללמד על כך שהיא נחסמה מטעמים לא ענייניים). 
 
כי זאת לדעת: מבחן הכניסה העיקרי למועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא בכך שהמועמד נושא בדמו את הצופן הגנטי של חסמב"ה – היא "חבורת סוד מוחלט בהחלט" הידועה.
 
אם אינך משתייך לאלה הנושאים בדמם את הצופן הגנטי הזה, לא תתקרב לבית המשפט העליון – גם אם אתה המוכשר שבמוכשרים להיות שופט מכל הבחינות האחרות.
 
ברשימה קודמת הזכרנו את פרופ' יורם שחר כמי שניסה לעורר את הפרובלמטיקה שבה מתנהל בית המשפט העליון.
 
הנה, בין היתר, דברים שאומר פרופ' שחר על מבצר הכוח הזה:
 
"נוצר ריכוז חסר תקדים בידי בית המשפט העליון…  זהו בית משפט צר והדוק, מלוכד פנימית בנאמנות תקדימית. ומעל לכל, בקצה של תבנית צרה זו, במרום פירמידת הכח, הוצב נשיא השולט בכל מוקדי העוצמה, לא רק בבית המשפט העליון עצמו אלא במערכת המשפט כולה.

בית המשפט לכל תולדותיו משיא את כוחו כלפי חוץ ואת כוח הנהגתו כלפי פנים על ידי ניזול דרכי עבודתו והימנעות מחשיפתם לידע או לביקורת ציבורית.

להבדיל ממרבית בתי המשפט העליונים בעולם המערבי, אין בית המשפט העליון בישראל יושב בהרכבים קבועים, אך הוא גם אינו כובל את נשיאו בנהלים שקופים וקבועים לאיושם של מותבים.

כך גם איננו מקיים נהלים קבועים לדורותיו בשאלת דרכי ההכרעה במותב, סדרי ההשראה וההשפעה ההדדיים בין שופטי המותב…

כך לא עלו מעולם לדיון ציבורי כלשהו שאלות היסוד האתיות והמנהלתיות של תרבות ההכרעה בבית המשפט העליון…

שאלות אלה חיוניות לתרבות הפוליטית של מדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית בה הציב עצמו בית המשפט העליון במעמד שווה לשתי רשויות השלטון האחרות והוא חולק עימן את הנהגתו של המוסר הציבורי".
 
עד כאן ציטוט מדבריו של פרופ' שחר.
 
נחזור ונדגיש את אשר כבר אמרנו: הבג"צ חשוב הוא למדינה וחיוני ביותר, וככל שהוא ירבה לבקר ולשפוט את הרשויות – כן ייטב.
אבל כל זאת בתנאי שדרכי ההכרעה וקבלת ההחלטות בתוך המוסד החיוני הזה תהיינה שקופות וגלויות.  
 
ומה שפרופ' שחר בעצם אומר בדבריו, בין היתר, הוא שבית המשפט העליון יצר לעצמו דפוסי פעולה לא ברורים ולא קבועים ("ניזול דרכי עבודתו"), והוא מנצל את חוסר הבהירות והנזילות הזו של דפוסי עבודתו לצבירת כוח, הן כלפי חוץ – דהיינו כלפי הרשויות האחרות – והן כלפי פנים – כלומר כלפי מערכת המשפט בכללותה.
 
במילים אחרות, בית המשפט העליון יצר מצב שאינו מאפשר להתחקות אחר דרכי הפעולה שלו – דבר שמטבע הדברים מאפשר לו לצבור עוד ועוד כוח (שלא לדבר על החשש הטבוע במצב עניינים שכזה, להסתננות שיקולים זרים – אם לא מושחתים – להתנהלותו של בית המשפט העליון).
 
לא מיותר לציין בהקשר זה שפרופ' זאב סגל ופרופ' אריאל בנדור, שבוודאי אינם חשודים כמי שנמנים על אוייבי בית המשפט העליון, הביעו אף הם מורת רוח מכך ש"היבטים מהותיים רבים של פעולת בתי המשפט, ובית המשפט העליון בראשם, הם חשאיים – לעיתים לא פחות, ואולי אף יותר, מאלה של גופי מודיעין" (סוף ציטוט).
 
וכשזו תמונת המצב על דרכי התנהלותו של בית המשפט העליון, ברור שתנאי בל יעבור להתמיד בהתנהלות שכזו ולשמר אותה הוא החשאיות. 
 
במילים אחרות, האג'נדה של בית המשפט העליון היא נאמנות בלתי מסוייגת של חברי המוסד החשאי הזה (כלומר השופטים) כלפי המוסד עצמו – תוך ביטחון מירבי שאיש מהם לא יספר סיפורים ולא יוציא פרטים לא רצויים אל מחוצה לו.
 
ואם אתה חשוד כמי שלא תעמוד בתנאי הזה של הנאמנות המוחלטת, תוך נכונות מלאה לשמור על מה שקרוי בפיהם של פרופ' סגל ופרופ' בנדור "היבטים חשאיים" בהתנהלותו של בית המשפט העליון, כי אז סיכוייך להתקבל לשורות הכת הסגורה הזו אפסיים – ללא קשר לשאלת כישוריך.
 
מכל מקום, פרופ' שחר זכה בעקבות דבריו לשטיפה פומבית ומבזה מאהרן ברק (שאף כינה אותו בבוז "אדון שחר"), עד שספק אם הוא ישכח אותה אי פעם.
 
אבל מה שיותר חמור: ההתגוללות הפומבית הזו של ברק על פרופסור שחר – שנעשתה באוניברסיטה בנוכחות אנשי אקדמיה רבים – העבירה מסר ברור לאנשי האקדמיה שנכחו באותו מעמד, ולאקדמיה בכלל.
 
והמסר הברור הזה א
מר ומזהיר, שככה ייעשה למי מאנשי האקדמיה שיעז להפיץ מחשבות ופסוקי שטן שכאלה על המתרחש בתוככי העיר האסורה.

———————————————————————————–

הדברים מתפרסמים גם באתר "מחלקה ראשונה"

 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נטאשה  On 10/08/2007 at 10:44

    האם אדמונד לוי הוא נושא בדמו את אותו צופן גנטי סודי? האם סלים ג'ובראן?

  • יוסי  On 10/08/2007 at 11:30

    "הצופן הגנטי" הזה אינו סודי כלל ועיקר.
    הצופן הגנטי הוא כזה שאדם הנושא את הצופן הזה הוא כזה השומר את סודותיו של בית המשפט העליון ולא יהיה מוכן לפרסמם בשום אופן.
    מה נטפלת לג'ובראן או לאדמונד לוי דווקא?
    האם שמעת אי פעם שמי מהם סיפר לציבור על המתרחש בתוך בית המשפט?

  • איריס  On 10/08/2007 at 12:30

    יוסי אתה נשמע כמו אוהד קבוצת כדורגל שנותן הצעות למאמן מהיציע…בעצם, לשתי הקבוצות.שופך אש למדורה ?

    מריחים את הקריסה, מעניין אלו שדים יצאו משם ואיך ומדוע הטוקבקיסטים של אולמרט קושרים את רוזנשטיין לכנופיית החוק ?…

    אולי היה יותר נעים לחיות בגן עדן של שוטים ולא לדעת מה עוד אנחנו צריכים לבלוע ממי שניהל את המדינה הזו עד היום.

    מה שבטוח, המינוי של בייניש היה טעות מרה של העליון, יש סביבה כל כך הרבה שינאה, והיא מתנהגת כמו עריץ שלא מקבל את השינוי ומתחיל להשתולל…מחזה לא נאה.

    איפה הימים שלמדנו על הויכוח התרבותי והמרתק בין ברק לבין פרידמן, "אמת או יציב" זוכר את זה ? נידמה לי שפרידמן היה ה"יציב", בויכוח או שאני לא זוכרת טוב. מתברר בסוף שהויכוח הוא "שקר או אנרכיה" פחות או יותר, קשה להחליט מה מזיק פחות. בכל אופן שניהם שחקו אותה אז עאלק לורד דנינג ולורד דוולין, עכשיו זה ניראה יותר כמו טום וג'רי.

    מישהו יודע מה עמדת השופט שמגר בפארסה הזו ?

  • יוסי  On 10/08/2007 at 18:54

    מציע לך לעיין בפוסט הזה שנכתב לפני כשנתיים:

    http://www.notes.co.il/dar/35203.asp

  • איריס  On 10/08/2007 at 19:19

    דברים כדורבנות יוסי. אולי עכשיו ?
    העניין ששמגר, וזה גם יתרונו, הוא איש של אנדרסטייטמנט, והוא לא חושב שהוא יכול ביד אחת לעשות מה שאי אפשר לעשות לבד. בדיוק הניגוד של המגלומנים שבאו אחריו.
    לי ניראה שמאז ועדת הקישון הוא הרים ידיים, כי כל כך הרבה שקרים הוא בטח לא ראה בכל הקריירה שלו, רק בועדה אחת. נידמה לי שזה היה השיעור האחרון שלו ב"התערבות" בעניינים ציבוריים. הבעיה שהוא פשוט "הסתגר בביתו" כמו בגין, לנוכח הקומבינות.
    אל תשכח שהוא הסכים אז ממרום פנסיונריותו להיכנס לעניין שהסעיר והרעיד את אמות הספים. ומה קרה ? הפכו אותו לחותמת הגומי לשקר ממוסד אחד גדול. כלומר, תרגיל עמוס ברנס. זו הפרשנות שלי לגביו. למרבה הצער אין לו גדודים, ולכן הוא לא יכול לנהל חקירות עצמאיות, כפי שעושים אחרים במעמדו.
    אולי צריך להחזיר אותו לעליון במינוי זמני בתור ועדה קרואה.
    עד שהילדים יפסיקו לריב שם.

  • איריס  On 10/08/2007 at 19:21

    תראה אם יש תומכים

  • יוסי  On 10/08/2007 at 19:43

    לסגירת מעגל ביניש – שמגר מציע שתקראי גם את הפוסט הזה שפורסם בזמנו:

    http://www.notes.co.il/dar/25247.asp

    האם האינפורמציה המובאת שם מוכרת לך?

  • איריס  On 10/08/2007 at 19:59

    ידעתי ששמגר התנגד אבל לא בצורה כזו, כפי שאתה מצייר את זה הוא ממש יצא מגדרו.
    באשר לניגוד עניינים, אם לא היה ביניהם רומאן לוהט, אני לא רואה ניגוד, אלא יחסי עבודה.
    נכון שהביקורת על אולמרט ש"מעדיף חברים ומקורבים" הופכת למגוחכת לנוכח החברויות המשפחתיות האלה בין מלכי העליון.
    חוכא ואטלולא, בקיצור.
    צ'מע, בסופו של דבר אם שמגר יודע משהו והוא יושב על זה, אז הוא שותף. נימאס כבר מכל השותקים והרומזים…
    דוגמא מכוערת במיוחד ההשתקה של פרשת חשין עם תמר גולן. העובדה היא שכווולם השתיקו, גם המתנגדים לחשין (!!) עד אחרי פרישתו. אז שלא יבואו בטענות אלא אל עצמם.
    שתיקה היא שותפות מלאה.

  • יוסי  On 10/08/2007 at 20:52

    לא בטוח שכולם שתקו על חשין בזמן אמת.

    האיש היה מועמד בתחילת שנות השמונים, ואז השופט לנדוי, שהיה נשיא, התנגד למועמדות בנימוק של העדר מזג שיפוטי, והמועמדות ירדה אז מן הפרק.

    אבל הסתובבו אז גם ספקולציות עקשניות, שמי שבאמת התנגד למינוי היה שר המשפטים דאז משה ניסים, וזאת עקב הסיפור עם גולן והלידה מחוץ לנישואין.

  • איריס  On 10/08/2007 at 21:12

    את מה שאמרת קודם, שבייניש היתה הראשונה שהצליחה לעבור בהצבעה שניה. מסתבר שגם חשין נכשל פעם ועבר שוב. תחליט כבר.

    מה שאתה מתאר לגבי "רכילות " זה נראה השתקה עם סחיטות קטנות, מה שמאפיין את ישראל. לא היה פירסום בתקשורת עד אחרי שהוא פרש. כולל יואב יצחק וכולל אתרי חדשות קטנים. נאדה כלום.
    ההשתקה הזו יוצרת שוק סחיטות פורה מאד בין חונטות יודעות ח"ן, כולל מערכת המשפט, שחמדה גם היא את הפריבילגיה של החשאיות.
    לא התייחס גם לועדת שמגר בענייני הקישון כהסבר לכך שהוא כבר לא ייענה כל כך מהר לכל מיני קריאות "מטעם" להציל את המדינה מעצמה.
    הוא קיבל "הצגת תכלית" בתחום העדויות המהונדסות היטב, אבל מאחר שטיפש הוא לא, נידמה לי שגם דרך התפרים ראו להם את האמת, והיא לא נעימה לאוזן הציבורית.
    האם אתה מצפה שהוא יפול באותו פח פעמיים ?
    כאמור, טיפש הוא לא.

  • איריס  On 10/08/2007 at 21:31

    להזכירך, היה רעש ציבורי בהובלתו של עיתון ידיעות אחרונות. שמגר קיבל על עצמו חקירה של דבר מאד מסובך. אלא מה ? העדים המרכזיים כבר ישבו מזמן באמריקה ואפילו לא קראו עיתון בשביל לדעת שיש חקירה. ואם ידעו, אז הכניסו את הראש עמוק יותר בוילה שלהם בקונקטיקט או מרילנד, כדי שלא ימצאו אותם. מפקד חיל הים שיקר בלי הכרה, קרפ"ר – גדל לו אף של פינוקיו עם כמה עצים וקיני ציפורים על העץ, ובין לבין "קנו" את המובילים מבין הנפגעים של השייטת בכסף גרמני. והשיירה המשיכה. נידמה לי שהוא יצא קצת אידיוט מכל זה. לא ?

    בימינו אלה, מה שלא תעשה וכמה ישר שלא תהיה -תמצא את עצמך עם ערימת בוץ במקרה הטוב או חרא במקרה הרע. ולהיפך, כמה יותר ישר ככה יותר בוץ.

  • יוסי  On 10/08/2007 at 23:17

    לא סותר ולא נעליים.
    המועמדות של חשין כלל לא הגיעה לוועדה, והיא נפסלה בשלבי המגעים המוקדמים לפני שבכלל הגיעו לוועדה.
    המועמדות של בייניש נפסלה בהצבעה הפורמלית בוועדה, וזה המדהים, כי שמגר הרי יכול היה להודיע שהוא ושאר השופטים יתנגדו, אבל הוא העדיף את האמבוש והפסילה בוועדה כמתואר בהרחבה באותו פוסט.

    לגבי הקישון, אין לי מספיק אינפורמציה.

  • איריס  On 11/08/2007 at 00:23

    אה, בסדר. אז תחדד את העובדות.

    לגבי הקישון ושמגר, למה שלא תשאל אותו.
    במקרה גיסי (מספר שתיים לא החבר של רובן גרוס) היה הרופא של השייטת ושל היחידה השניה שכחתי את שמה שהורעלו בקישון. באורח מופלא הוא "נבעט, למשרה יוקרתית באמריקה, חכאשר חיפשו אותו – אי אפשר היה למצוא אותו. ממה שהבנתי, ה"דיל" הרגיל הוא שתיקה תמורת חיי נצח באמריקה. נתתי לעיתונאי של ידיעות את הטלפון אבל הוא לא רצה לדבר עם אף אחד.
    להערכתי, הקישון היה מחקר השדה, ואת התוצאות והרווחים, המשיכו באמריקה כבר. לדוקטור הזה קוראים עמירם כ"ץ.
    עם גיסים כאלה לא צריך ניסים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: