בין הטרדת עד לחשיפת האמת

נניח לרגע מצב שבו היה אדם פונה ישירות ובגלוי אל המתלוננת ה' מפרשת חיים רמון, ועל בסיס מידע מוצק הנמצא בידיו, שלפיו היא שיקרה בעדותה – היה מנסה לשכנע אותה שתחזור בה מהעדות שמסרה בזמנה בבית המשפט.  מה אז?
 
ובכן, סעיף 246(א) לחוק העונשין, שעניינו הדחה בעדות, קובע כי:
 
"המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו – מאסר שבע שנים".
 
אלא שבסמוך לסעיף האישום החמור הנ"ל קיים סעיף הגנה הקובע כי:

"באישום על מניעת הודעה או עדות או על חזרה מהודעה או מעדות לפי סעיפים 245(א) או 246(א) תהיה לנאשם הגנה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר".

כלומר, שאם הנאשם מהדוגמה שהבאנו, יטען ויוכיח שהוא פנה אל ה' "למען גילוי האמת או מניעת שקר" כמצויין בסעיף ההגנה לעיל – הוא יזוכה במשפטו.
 
אבל מתברר שהמחוקק נתן בידי הפרקליטות מכשיר המאפשר לה לעקוף את סעיף ההגנה הנ"ל, ולמעשה לסכל את הגנת הנאשם ולא לאפשר לו לטעון שהוא עשה את שעשה למען גילוי האמת ומניעת שקר.
 
במה דברים אמורים?
 
הפרקליטות למעשה אינה מחוייבת להאשים את הנאשם בסעיף האישום הנ"ל דווקא, וביכולתה לפנות לסעיף אישום אחר – הוא סעיף 249 לחוק העונשין, העוסק בהטרדת עד וקובע כי:

"המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים".

וכאן נמצאת מלכודת מבחינת הנאשם. שכן לאישום על פי סעיף 249 העוסק בהטרדת עד, אין בחוק הגנה מקבילה לזו הקיימת באישום על פי סעיף 245(א) הנ"ל העוסק בהדחה בעדות.
ובמילים אחרות, אם הפרקליטות תחליט להאשים אדם בהטרדת עד, אותו אדם לא יוכל להתגונן בבית המשפט בטענה שעשה את המיוחס לו למען גילוי האמת.
 
במצב עניינים שכזה, האם הפרקליטות תוכל להתגבר על הפיתוי הקורץ להאשים אדם דווקא בסעיף האישום שאינו מאפשר הגנה בטענה שעשה את מה שעשה למען גילוי האמת?
 
לשאלה הזו בדיוק מתייחסת השופטת דבורה ברלינר במין תמימות – או שמא היתממות – ופוטרת עצמה, באחד מפסקי הדין שלה, באלה המילים:
 
"יש לסמוך על התביעה כי תנהג במיומנות, ביושר ובהגינות, תעמיד לדין בגין העבירה הראוייה, ולא תשקול שיקולים שעניינם הרצון למנוע מהנאשם הגנה".

אשרי המאמין!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 14/07/2007 at 00:05

    האם יש הטרדת עד בטוקבקים ?
    🙂
    או שזה דרך לברר את האמת

  • דני בלוך  On 14/07/2007 at 09:47

    אולי המחוקק יתקן את הסתירה שבין שני הסעיפים ויקבע כלל ברור – מהי הטרדת עד אסורה ובאילו מקרים, אם בכלל, היא מותרת. בהזדמנות זאת אולי יתוקן חוק האזנות סתר שיאסור על הקלטת סתר של שיחה בין שני אנשים בלי הסכמת שני הצדדים?

  • יוסי  On 14/07/2007 at 11:38

    חוק האזנות סתר לא נועד למנוע מבוכה, אלא הוא נועד למנוע חדירה לפרטיות, לצינעת הפרט וכו'וכו'.
    כלומר, כאשר אחד משני משוחחים ביניהם מקליט את השיחה – אין כאן חדירה לפרטיות.
    החדירה לפרטיות קיימת כאשר אדם שלישי מתקין מכשיר האזנה לשניים אחרים ללא הסכמתם.
    זה בגדול, כי החוק מכיל הגבלות וסיגים שונים.
    כך למשל החוק קובע:
    "האזנה לשיחה והקלטתה, אף שהן נעשות בהסכמת אחד מבעלי השיחה – אסורות, ודינן כדין האזנת סתר, אם נעשו למטרת ביצוע עבירה או מעשה נזק, או למטרת גילוי דברים שבינו לבינה והם מצנעת האישות ושלא לצורך הליך משפטי בין בני זוג".

  • עמוס בירסטנר  On 20/07/2007 at 23:47

    תודה על ההבחנה מאירת העיניים. הערתה של ברלינר מדאיגה — במקום לסמוך על הפרקליטות, היתה צריכה לדרוש מן המחוקק לתקן או להבהיר את החוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: