היושר של יצחק זמיר

כששמעתי ברדיו את השופט העליון (בדימ.) יצחק זמיר מביע התנגדות למועמדותו של יעקב גנות לתפקיד המפכ"ל, ומנמק התנגדותו בכך שגנות הינו "אדם לא ישר" – כמעט ונתקעתי במכונית שלפניי.
 
וזאת – לא משום הטענה כלפי יושרו של יעקב גנות, אלא משום שיצחק זמיר מעז להאשים מישהו אחר בחוסר יושר.
 
אתה שומע את יצחק זמיר – האיש שתחמנותו אומנותו – מדבר על יושר ואתה ממש מתפוצץ.
 
נספר כאן סיפור על יצחק זמיר – סיפור על מעשה הונאה מצידו, שעד היום טרם סופר.
 
החלק המוכר בסיפור, כהסבר רקע, עוסק באחריותו החמורה של יצחק זמיר למחדל הקשה שלא מנע את הטבח בסברה ושתילה.
יצחק זמיר היה באותם ימים היועץ המשפטי לממשלה, ובישיבת הממשלה הקריטית שדנה בכניסת הפלנגות הנוצריות למחנות הפליטים – הוא, יצחק זמיר, נצר את לשונו ולא מילא את חובתו, כיועץ המשפטי לממשלה, להזהיר את הממשלה באשר לאחריותה לכל מה שעלול להתרחש במחנות.
 
כתוצאה מהטבח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית – היא ועדת כאהן – שתחקור את נסיבות הטבח ותקבע את האחראים.
 
ועדת כאהן קבעה כמה קריטריונים ברורים ומובחנים להטלת אחריות (עקיפה) לטבח, ו"שיבצה" את האחראים השונים – שרי ממשלה, קציני צבא גבוהים ופקידים בכירים – אל כל אחד מהקריטריונים הללו.  המלצות הוועדה הביאו להדחת חלק מקברניטי המדינה והצבא מתפקידיהם (כשההמלצה הבולטת שבהן היתה הדחת אריאל שרון מתפקידו כשר ביטחון).
 
החשוב לענייננו כאן הוא קריטריון אחד מסויים מתוך הקריטריונים שקבעה הוועדה:
 
על פי הקריטריון המסויים הזה, הוועדה קבעה שיש להטיל אחריות על (ציטוט מהדו"ח): "אלה שידעו על ההחלטה (להכניס את הפלנגות למחנות – י.ד.), והיה מחובתם בתוקף מעמדם ותפקידם להתריע על הסכנה ולא מילאו חובה זו".
 
על בסיס הקריטריון הנ"ל הטילה הוועדה אחריות, בין היתר, על ראש אמ"ן (שהודח מתפקידו), וכן על ראש המוסד ואחרים.
 
בהקשר זה ראוי לציין, שאחריותו של ראש המוסד, לדוגמה, הוטלה עליו בשל העובדה שהוא השתתף באותה ישיבת ממשלה שבה נדונה הכנסת הפלנגות למחנות, ושמע כמו כולם את אזהרת השר דוד לוי מפני סכנת טבח, ובכל זאת לא התייחס לעניין.
 
אבל הרי גם יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה, נכח באותה ישיבה, וגם הוא שמע על ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות, וגם הוא שמע את דברי האזהרה של דוד לוי, ובכל זאת גם הוא שתק ולא פצה את פיו.
 
ויתרה מכך, במרוצת הימים שבהם עסקה ועדת כאהן בחקירת הטבח והאחראים לו, טען בפני הוועדה אחד השרים שנחקרו בפניה, שהיועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר השתתף אף הוא באותה ישיבת ממשלה אך לא הזהיר אותם.
בעקבות טענתו זו של השר בפני הוועדה פירסם היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, משה בן זאב המנוח, מאמר ארוך ומנומק בעמוד המאמרים הראשי של עיתון הארץ והיפנה אצבע מאשימה ומפורשת לכיוונו של יצחק זמיר באופן שהבהיר, שיצחק זמיר – ששתק בישיבה – נושא באחריות כוללת למחדל הנורא.
 
ברור, איפוא, שהקריטריון המסויים הנ"ל להטלת אחריות חל במלואו גם על יצחק זמיר בתוקף מעמדו ותפקידו.
 
והרי ברור גם הדבר, שאילו יצחק זמיר, ששמע אף הוא את דברי האזהרה מפני הטבח, היה מזהיר שרי הממשלה ומפקדי הצבא מפני אחריותם האישית לכל מה שעלול להתרחש במחנות הפליטים, היו השרים ומפקדי הצבא נבהלים מההחלטה של עצמם – ממש כך! – ומורים מיד על ביטול ההחלטה וביטול הפעולה.
 
אלא שוועדת כאהן העדיפה להתעלם מהטענות וההאשמות הללו כלפי אחריותו הברורה של יצחק זמיר, ופשוט "מחקה" את יצחק זמיר מאותה ישיבת ממשלה, ולא התייחסה בדו"ח – אפילו לא במילה – לחלקו של זמיר בכל הפרשה (הסיבה לכך ברורה כשמש: אהרן ברק, שהיה האיש הדומיננטי בוועדת החקירה, הינו חבר רב שנים וידיד אישי קרוב מאד של יצחק זמיר, ולכן הוא דאג לחלצו מאחריות, ומהפרשה בכלל, ולמלטו בלא פגע ובלא שריטה. העניין מובא בפירוט בספר "צדק של פלנגות").
 
עד כאן הצד המוכר של הסיפור.  
 
ועכשיו לחלק שטרם סופר:
 
כחצי שנה לאחר פירסום דו"ח כאהן, ולאחר ההדחות, פירסם פרופ' יצחק זמיר, שהיה עדיין היועץ המשפטי לממשלה, מאמר משפטי אקדמי שבו הוא ניתח את דו"ח ועדת כאהן ואת מימצאיו (שם המאמר: "ועדת החקירה מן הבחינה המשפטית, פורסם ב"הפרקליט" לה(ג) (1983), עמ' 332-323).
 
ראוי לציין כי למאמר הפרשני הזה של זמיר נודעת חשיבות רבה, הן באקדמיה והן בפרקטיקה המשפטית, והוא מאוזכר עד היום – במיוחד כאשר עניינה של וועדת חקירה כזו או אחרת עולה על סדר היום הציבורי.
 
אלא שכאשר קוראים בקפידה את מורה הנבוכים הזה של זמיר, ומשווים את הטקסט של המאמר עם הטקסט הרלוונטי בדו"ח כאהן – מגלים מלאכת מחשבת של מעשה מירמה והטעייה.  
 
כדי לחשוף ולהבין את מעשה המירמה וההטעייה של האיש הישר הזה, היועץ המשפטי לממשלה, פרופסור יצחק זמיר, כפי שהוא רקח במאמרו – אין מנוס אלא להביא כאן את פרטי הפרטים של מעשה הנכלים הזה.
 
ובכן, להלן – מילה במילה – הקטע הרלוונטי מדו"ח כאהן המתייחס לקריטריונים להטלת אחריות על ממלאי התפקידים השונים – כפי שנקבעו על ידי ועדת החקירה:
 
"אם אכן מתברר שאלה אשר החליטו על כניסת הפלנגות למחנות, היו צריכים על פי המידע שבידם ועל פי הדברים שהיו מן המפורסמות, לחזות מראש שקיימת סכנה של טבח ולא ננקטו צעדים, שניתן היה לעשותם כדי למנוע את הסכנה הזו או לפחות להפחית במיד
ה רבה מהאפשרות שייעשו מעשים מסוג זה, הרי מקבלי ההחלטות והמבצעים אחראים בעקיפין למה שבסופו של דבר קרה, גם אם לא התכוונו לכך שהדבר יקרה ורק הסיחו דעתם מהסכנה הצפוייה. אחריות עקיפה דומה חלה גם על אלה שידעו על ההחלטה, היה מחובתם בתוקף מעמדם ותפקידם להתריע על הסכנה ולא מילאו חובה זו. לא ניתן גם לנקות מאחריות עקיפה כזו את אותם האנשים שכאשר הגיעו אליהם הידיעות הראשונות על הנעשה במחנות לא נזעקו למנוע את המשך פעולות הפלנגות ולא עשו כל מה שביכולתם כדי להפסיקן" (ההדגשה שלי – י.ד.).
 
יצחק זמיר, במאמרו, מתייחס בדיוק לפיסקה הנ"ל בדו"ח כאהן וכך הוא, יצחק זמיר, מסכם את סעיפי האחריות שנקבעו בדו"ח:
 
"באחריות העקיפה נושאים, לדברי הוועדה, אלה שהיו צריכים על-פי המידע שהיה בידם לחזות מראש את סכנת הטבח ולא התריעו על כך או לא נקטו בצעדים הראויים כדי להפחית סכנה זאת, וכן אלה שכאשר נודע להם על הטבח במחנות לא עשו את הראוי כדי להפסיקו". 
 
ובכן, כאשר מנסים לעשות חפיפה בין שני הקטעים הנ"ל – זה מהדו"ח עם זה ממאמרו של זמיר –  כדי להשוות בין הקריטריונים כפי שנקבעו בדו"ח כאהן לבין הקריטריונים הנמצאים במאמרו של יצחק זמיר – מה רואות עינינו?
 
רואים בבירור, שהקריטריון האמצעי הנמצא במשפט המודגש לעיל, המופיע בציטוט מדו"ח הוועדה, המתחיל במילים "אחריות עקיפה דומה  חלה…" – קריטריון זה פשוט הושמט על ידי יצחק זמיר ממאמרו. יצחק זמיר מביא במאמרו את הקריטריון שלפני המשפט המודגש וכן את הקריטריון שלאחר המשפט המודגש, אבל את הקריטריון הברור והמובחן, שנקבע במשפט המודגש לעיל – הוא, יצחק זמיר, משמיט ומעלים לחלוטין מהמאמר.
 
במילים אחרות, יצחק זמיר מאזכר במאמרו, כנושאים באחריות, רק את אלה שהיה עליהם לחזות מראש את סכנת הטבח, וכן את אלה שבשלב מאוחר יותר נודע להם בפועל על הטבח, אך הוא משמיט מהמאמר את האחריות החלה על אלה שידעו על ההחלטה להכניס את הפלנגות למחנות (וכפי שראינו לעיל, זמיר נמנה על אלה שידעו על ההחלטה – באשר הוא השתתף בישיבת הממשלה שבה נדונה ההחלטה הזו, ושמע את אזהרתו של השר דוד לוי מפני סכנת טבח).
  
היו לו, ליצחק זמיר, סיבות טובות מאד להשמיט ולהעלים את קריטריון האחריות הנ"ל ממאמרו. שהרי ראינו כבר לעיל, בתחילת הדברים, שהקריטריון הזה חל במלואו על יצחק זמיר מתוקף מעמדו ותפקידו וכמי שידע על ההחלטה ושמע את דברי האזהרה מפני סכנת הטבח – מה גם שאפילו אחד משרי הממשלה, ובעקבותיו היועץ המשפטי לממשלה הקודם משה בן זאב, התייחסו מפורשות לאחריותו של יצחק זמיר, והיפנו כלפיו אצבע מאשימה כפי שראינו לעיל.
 
והיו לו, ליצחק זמיר, גם סיבות טובות להניח שאיש לא יטרח לבדוק את נכונות דבריו ולהשוות בין הטקסטים.  שהרי המדובר כידוע בפרופסור למשפטים. והרי המדובר כידוע ביועץ המשפטי לממשלה, ומי יעלה בדעתו לחשוד שהאיש המכובד והחשוב הזה מעקם ומשמיט ומסלף דו"ח של ועדת חקירה ממלכתית – כדי לטשטש ולהעלים כל רמז לאחריותו האישית?
 
וכך, במעשה הנכלים והרמייה הזה, מוליך יצחק זמיר שולל את האקדמיה ואת הפרקטיקה המשפטית כאחד.
 
ולמרבה החוצפה, משקר יצחק זמיר במצח נחושה ומקפיד לציין במאמרו, שהקריטריונים לאחריות עקיפה המובאים במאמרו הם "לדברי הוועדה", וכך הוא מביא את הקורא התמים להאמין שהקריטריונים שבמאמרו חופפים, כביכול, לאלה שבדו"ח.
 
וכדי להשלים את התמונה נציין שבמקום אחר במאמרו חוזר יצחק זמיר על הקריטריונים להטלת אחריות על ממלאי התפקידים השונים, וגם שם הוא משמיט ומעלים את הקריטריון המסויים ההוא הרלוונטי למחדלו האישי.
 
עצם העובדה שיצחק זמיר השמיט והעלים ממאמרו את הקריטריון המסויים הזה, עצם עובדה זו מלמדת שהוא יודע היטב, שהקריטריון הזה חל עליו במלואו ורלוונטי למחדלו האישי. שאם לא כן, לשם מה להעלים את הקריטריון הזה?
 
שלא לדבר על כך, שיצחק זמיר בוודאי ידע גם ידע, שקיימות טענות קשות כנגדו – מפי אחד משרי הממשלה שטען מפורשות בפני הוועדה, וכן מפי היועץ המשפטי הקודם במאמר ארוך ונוקב בעיתון הארץ – טענות המכוונות לאחריותו האישית ומאשימות אותו, כמי שהשתתף באותה ישיבת ממשלה שבה נדונה ההחלטה להכניס הפלנגות למחנות, ושתק.
 
וכך נוצר, איפוא, מצב שוועדת כאהן – כלומר השופט ברק – מעלים וממלט את יצחק זמיר מהדו"ח, ואינו מחיל עליו אחריות כלשהי על פי הקריטריון המסויים ההוא שהוחל על אחרים, ואז בא יצחק זמיר עצמו – בגלימת פרופסור למשפטים ויועץ משפטי לממשלה – ובמאמר משפטי מלומד מעלים לא רק את עצמו, אלא גם את הקריטריון המפורש והמובחן הרלוונטי לאחריותו. מבצע ההונאה הושלם.
 
ועכשיו ישאל כל קורא את עצמו, מי אדם ישר יותר או פחות – יצחק זמיר או יעקב גנות?
 
אבל מה שנכון נכון: יצחק זמיר לא נחשד בלקיחת שוחד. הוא עשה מעשה אחר: הוא גנב וכייס את דעת הבריות.  הוא ניצל את מעמדו הרם כפרופסור חשוב למשפטים וכיועץ המשפטי לממשלה, וסילף דו"ח של ועדת חקירה ממלכתית – כדי לטשטש ולהעלים לחלוטין את חלקו האישי באחריות לטבח בסברה ושתילה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • איריס  On 23/02/2007 at 10:05

    זה בהנחה שמתחילים להטיל אחריות על עורכי דין ומשפטנים על ייעוץ. זה טאבו שכל הקהילה המשפטית שותפה לו, כלומר, שיועץ משפטי הוא "מחוץ לתמונה" כולל כאשר מדובר בעבירות, למעט אם אפשר להוכיח שותפות. נידמה לי שפה אתה מפספס. הוא לא איש צבא או פוליטיקאי, מה הוא מבין (תיאורטית) בטבח ובמבצעים ובמחנות פליטים.
    מוסרית אולי אתה מעלה משהו נכון, אבל מעשית, יועץ משפטי הוא פונקציה טכנית, ובמידה מסויימת כמו הקלדנית שישבה בישיבות האלה וגם היא ידעה, ולא יעלה על הדעת שיש עליה חובה למנוע. זו השוואה אומללה קצת, אבל היא נכונה מבחינה עקרונית. יתכן שיש מקום לשנות את ההתייחסות לאחריות מקצועית של עורכי דין בכלל, כיון שאנחנו חוזים לאחרונה בהזנייה של המקצוע בידי עבריינים, תחת חסות ההפרדה המקצועית שעדיין קיימת. אך זה לא נעשה בינתיים, ויש רק ביקורת ציבורית ואתית, לא משפטית, על שיקול דעת של עורכי דין בסיוע ללקוחות מפוקפקים לעשות מעשים מפוקפקים (ראה הביקורת על ליבאי וקצב וכולי).
    ואני לא משוחרי זמיר.

  • עומר  On 23/02/2007 at 10:19

    במסכת בבא קמא "ראשון שבגנבים", ויש המשווים את גונב הדעת לעובד עבודה זרה. רק שאלה קטנה לי אליך – מדוע לא נחשף באמצעי התקשורת העניין הנ"ל? הרי לתקשורת יש חלק גדול במצג השוא של זמיר כאיש "בר לבב"?

  • עומר  On 23/02/2007 at 10:22

    מה לשמיטה אצל הר סיני, ולקלדנית אצל היועץ המשפטי לממשלה? הרי היועץ המשפטי הוא ראש התביעה, הוא זה שאמור להבהיר לממשלה את ההשלכות המשפטיות האפשריות של כל אירוע, וכשהוא נכשל בכך הוא בהחלט אחראי! (ובפרט כשידוע שהיה שר שהעלה את אפשרות הטבח….).

  • איריס  On 23/02/2007 at 10:29

    ניכר שאינך עורך דין.
    אולי נכשל בייעוץ המשפטי אבל לא אחראי לטבח

  • יוסי  On 23/02/2007 at 10:54

    לאיריס,
    הנה מה שנקבע בעבר על תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה (ואנא קראי את הציטוט בסבלנות עד תומו):

    "היועץ המשפטי לממשלה… מופקד על שמירת החוק על ידי הממשלה. הוא אמור לפעול, לא רק כעורך הדין של הממשלה, אלא גם, בו בזמן, כעורך הדין של הציבור.
    לצורך זה הוא משמש מעין "כלב שמירה" על הממשלה. הוא משתתף באופן קבוע בכל ישיבות הממשלה, לא רק כדי לייעץ לממשלה כיצד ניתן לבצע את מדיניותה במסגרת החוק, אלא גם כדי למנוע בעד הממשלה מלפעול בניגוד לחוק.
    בתפקיד זה, כמגן שלטון החוק, אין הוא אמור להיות סביל, ולהסתפק בחוות דעתו כאשר היא מתבקשת, אלא ליטול על עצמו תפקיד פעיל של פיקוח על החוקיות… על היועץ המשפטי לממשלה לפעול כדי שהממשלה לא תחרוג מגבולות סמכותה. הלקוח האמיתי של היועץ המשפטי לממשלה, לעניין זה, הוא הציבור ולא הממשלה. הוא מחוייב כלפי הציבור, כנאמן של הציבור, לפעול כדי שהחוק יקויים על ידי הממשלה. לתכלית זאת, היועץ המשפטי לממשלה, כמו "כלב שמירה" חייב להיות מוכן, לא רק לנבוח אלא גם, בשעת הצורך, לנשוך. המשפט צייד אותו בשניים לצורך זה…
    התפקיד הקשה של היועץ המשפטי לממשלה כמגן שלטון החוק, המביא אותו לעיתים קרובות לעימות עם הממשלה, קשה במיוחד בשעת משבר. הוא אף חשוב יותר בשעה כזאת. משברים אמורים להתרחש בתחומים שונים, כמו בתחום היחסים הבינלאומיים, הכלכלה וכן, הביטחון הלאומי. בעת משבר עשוייה להתחזק נטייה של הממשלה להעדיף אינטרסים חשובים שונים על פני החוק… היועץ המשפטי לממשלה פועל כבלם פנימי של הממשלה… על פי רוב יש לו מידע על ההחלטות… לפחות בעניינים בעלי חשיבות או רגישות מיוחדת, והוא עשוי לפעול, בעצם הוא אמור לפעול, ביוזמתו הוא, כדי למנוע פעולה בלתי חוקית מצד רשות ממשלתית כלשהי. בדרך זאת הוא יוצר קו הגנה ראשון לשלטון החוק"

    עד כאן הציטוט.

    ואת יודעת מי קבע את הדברים הללו? לא אחר מאשר יצחק זמיר – אותו יצחק זמיר – כמה שנים מאוחר יותר בהקשר לפרשה אחרת.

    האם לאור דבריו אלה של זמיר את עדיין סבורה ש"יועץ משפטי הוא פונקציה טכנית"?
    הרי זמיר עצמו מטיל על היועץ המשפטי לממשלה חובות ברורות, לא רק לייעץ אלא גם לוודא – בעזרת שיניו – שממלאים אחר ייעוציו, שהם בעצם הוראותיו – ככל שהדבר נוגע לעניינים החוקיים.

    אבל יצחק זמיר – אותו יצחק זמיר – לא מילא את תפקידו כ"כלב שמירה" באותה ישיבת ממשלה. ה"כלב" הזה פשוט רבץ ונימנם לו מתחת לשולחן הממשלה.

  • יוסי  On 23/02/2007 at 11:03

    ועוד לאיריס,
    המאמר הזה, כפי שאת רואה, איננו עוסק באחריותו של זמיר (לשם כך כתבתי ספר), אלא במעשה ההונאה שביצע כעבור חצי שנה במאמר.

  • יוסי  On 23/02/2007 at 11:07

    לעומר,
    לצערי אינני הכתובת הנכונה לשאלתך מדוע יש לתקשורת עניין להציג את זמיר – ואחרים מסוגו – כאנשים ברי לבב

  • איריס  On 23/02/2007 at 11:45

    אני מכירה את רוח הדברים ואחרים שנכתבו במקומותנו על תפקידם ויושרם של יועצים משפטיים ציבוריים, ועל מה שנדרש למשל מעורכי דין רגילים. אנחנו גם יודעים שזה לא המצב בפועל כיון שיועץ משפטי לא יכול למנוע החלטות ביצועיות כולל אומללות, ולפעמים אפילו לא יכול להתנגד למדיניות שהוא צריך לבצע ושניראית על פניה לא חוקית או לא ממש חוקתית.
    תאר לך שעורכי דין יתחילו להיות אחראים להחלטות של גופים שהם מפקחים עליהם ? אתה ממש כורת את הענף שאתה ניזון ממנו. אני לא בתמונה אז מצידי – וכפי שהצעתי – שיתחילו להעמיד לדין עורכי דין וסניגורים שתופסים את חובת הנאמנות ללקוח העבריין שלהם כהזמנה לשותפות (ליבאי למשל, בפרשת קצב ועוד). אבל זה עולם וירטואלי וברוב המקרים יועץ משפטי, אפילו של רשות מקומית, מנמנם כי ממילא לא מקשיבים לו.
    אני מבינה שועדת כהאן טענה שצריך היה למנוע את הטבח ולא את ההינדוס המשפטי שלו _כדי למנוע חבות בינלאומית. או שלא הבנתי טוב. הוא לא היה במעמד למנוע פעולה מלחמתית, וישראל מבצעת פשעי מלחמה כל יום. הוא נתן אולי ייעוץ כושל, ואולי לא נתן בכלל, ואולי הוא צבוע.
    כי הוא גם לא רץ לעיתונות זרה להדליף את זה ולמנוע אסון, אבל נו באמת…

  • איריס  On 23/02/2007 at 11:49

    לא קראתי אותו וגם לא את הניתוח שלך, יתכן שהוכחת שהוא יישר שורות לטובת עצמו או שיפץ את האירועים וגם את הניתוח המשפטי של האירוע וחובותיו במסגרתו. אצטרך לקרוא את שני המסמכים כדי לקבוע, ואני לא פוסלת את האפשרות שאתה צודק לחלוטין בעניין הזה. צריך לקרוא.

  • יוסי  On 23/02/2007 at 11:55

    למה לרוץ לעיתונות זרה?
    כל מה שהיה עליו לעשות הוא להעמיד את חברי הממשלה ומפקדי הצבא על כך שכל מה שיקרה במחנות מטיל עליהם אחריות אישית – דגש על אישית – למה שיקרה שם.
    האם את מתארת לעצמך ששרי הממשלה – כולל ראש הממשלה מנחם בגין – היו מתעלמים מאזהרה מעין זו של היועמ"ש?
    הרי הכל מוסבר במאמר המאוחר יותר של זמיר – אותו זמיר עצמו.
    אבל הזמיר שתק.

  • עומר  On 23/02/2007 at 12:25

    אני אכן לא עו"ד, אך אין בכך כל צורך. די ברור שמי שממונה על התביעה הכללית, ומי שמייעץ לממשלה בענייני חוק, צריך להבהיר היטב מה הן ההשלכות של פעולות שונות, בעיקר כאשר ההשלכות הן כל כך ברורות. לזמיר בהחלט יש אחריות עקיפה כאן (לפי הקריטריון שקבעה ועדת כהאן), אבל זה לא העניין; העניין הוא הדרך שבה זמיר ציטט באופן חלקי את מסקנות הועדה, והעלים את עניין האחריות העקיפה. כל בר דעת יבין שאין בעניין זה כל תום לב, ושזו גניבת דעת של ממש!

  • אלי  On 23/02/2007 at 19:04

    שלום
    אין חדש תחת השמש, ראו מה קורה היום עם היועצת המשפטית של הכנסת שבאותה מידה תמורת משכורת מפוצצת ממלא את פיה מים, בפרשת הנשיא קצב למשל?
    אז עם בארזים נפלה…………

  • דני  On 23/02/2007 at 21:42

    יוסי

    באם זה כך , הכיצד שתקת עד היום?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 25/02/2007 at 08:07

    אתה מעלה פה האשמות חמורות מאד.
    מכיוון שהמסמכים המדוברים לא נגישים לי, אינני יכול לוודא את הטענות בדברם וכך מן הסתם יתר הגולשים.
    יתר הפרשנות לסיבות בשוני האפשרי היא ממילא פרשנות ואיננה ניתנה להוכחה או הפרכה.

    האם אינך סבור שבמקרה כזה היה ראוי להציג גם את הצד של זמיר?

  • יוסי  On 25/02/2007 at 08:59

    תודה על שאלתך,
    בעקבות פירסום הספר ("צדק של פלנגות" – ראה קישור בצד) פגש אותי העיתונאי תום שגב (הארץ) – ביוזמתו הוא – לשיחת ריאיו וכמו כן שוחחנו פעמים אחדות בטלפון.

    תום שגב, שהוא כידוע גם דוקטור להיסטוריה, ציין בפני שהטענות בספר משכנעות ומוצקות וכי הוא מתקשה למצוא בהן פירכה כלשהי.

    האיש ביקש ממני עותק נוסף של הספר, ונימק זאת ברצונו להגיש הספר לברק ולזמיר ולבקש תגובתם להאשמות החמורות כלפיהם.

    כעבור יומיים שלושה התקשר אלי תום שגב טלפונית – כולו רותח מזעם – וסיפר שברק וזמיר כאחד מתחמקים ומסרבים להגיב, וזאת בתירוץ המפוקפק, שכל תגובה מצידם עלולה להחשב כהתערבות פוליטית במערכת הבחירות שהיתה אז בפתח (שרון היה אז מועמד לראשות הממשלה).

    מיותר לציין שהבחירות הנ"ל כבר חלפו עברו להן, ומאז התקיימו עוד שתיים או שלוש מערכות בחירות, ותגובה – אין.

    היתכן בעצם שסירובם של ברק וזמיר להגיב להאשמות כה קשות – נעוץ למעשה בכך שאין באמתחתם תגובה ראוייה? שפוט בעצמך.

  • אסף ברטוב  On 04/03/2007 at 18:56

    בהמשך לדבריך על התגובה המבוששת מטעם ברק וזמיר: מה עם שגב? האם אינו מעונין לדחוף את הענין עד לקבלת תגובה, או לפרסם את הממצאים בבמה רחבה יותר מזו ולציין שהשניים סירבו להגיב?

  • יוסי  On 04/03/2007 at 21:16

    לאסף,
    תודה על תגובתך (גם למאמר האחר).
    תום שגב פירסם בזמנו מאמר בעיתון הארץ (במדורו "כתב זר" למיטב זכרוני), וציין במאמר את התגובה/לא תגובה של ברק וזמיר.

  • ניצן הוכנר  On 06/03/2007 at 16:37

    אני זוכר איך בשנה ראשונה למדנו מכתביו של זמיר בעניין המשפט המנהלי, הסמכות וכל השאר. הוא היה האורים והתומים בתחום הזה. והנה מתברר, למרבה התדהמה והבושה, שמי שמספר לנו איך צריכים העניינים להתנהל, על סמכות, אחריות וכיוצא בזה שאר עניינים של מעמד ציבורי בכלל ובכיר בפרט. בשנים שאח"כ מתפכחים ומבינים, שחלק ניכר ממה שלמדנו היה בע"מ.
    גם אם כולנו בני אדם וטועים מדי פעם, זה לא סוג העניינים שבו ניתן לטעות או ראוי לטייח. לא זו אף זו; קשה ליחס קהות חושים או אי ידיעה למי שעיניו חדות להבחין בהם אצל אחרים. ואותו יחס של אי אמון מקבל אצלי גם ברק. זה מרגיש כמו בגידה, לא פחות.
    יוסי, תודה רבה על הבאת העניין לנגד עינינו. אני מניח, שיש לא מעטים שלא יאהבו את מה שכתבת. שים עליהם פס ותתעודד מזה שאנשים כמוני מוקירים את מעשיך החשובים.

    ורק לעניין גנות- ובחיי שאני מאחל לו הצלחה גדולה- משהו אחד שממש מטריד אותי ונשאר אצלי כשאלה פתוחה; אם גנות הוא המינוי הנכון בעיני השר ויש לו שלד מרקיב בעברו- האם זה אומר ששאר המועמדים היו גרועים יותר?

  • ניצן הוכנר  On 06/03/2007 at 16:40

    והנה מתברר…הונה אותנו כל אותו זמן.

  • יוסי  On 06/03/2007 at 22:01

    לניצן,
    תודה על הערותיך!
    לעניין גנות, בעבר כבר הבעתי דעתי (השלילית) לגבי מועמדותו.
    חלק ממהותו של מפכ"ל הוא עבר ללא דופי.
    מועמדים טובים לא חסר לשום תפקיד בשום ארגון.

  • ניצן הוכנר  On 07/03/2007 at 00:10

    יופי של בלוג יש לך פה. הוספתי למועדפים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: