היד החזקה של השופט חשין

מי שהאזין לדבריו של ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון עד לפני שנה, השופט מישאל חשין, לא יכול היה שלא לשמוע את הכאב בקולו, ואת הדמעות שחנקו את גרונו – נוכח מינויו של פרופסור דניאל פרידמן לתפקיד שר המשפטים.
 
אנחנו מצטרפים להתנגדותו של השופט חשין למינוי הזה.
 
אם התנגדנו למועמדותו של פרופסור אמנון רובינשטיין – כי אז ההתנגדות לפרופ' פרידמן עצומה שבעתיים.
 
שכן, בניגוד לרובינשטיין – פרופ' פרידמן תוקף מזה שנים אחדות, ללא הפסק ובאופן ברוטאלי למדי את המוסדות המשפטיים של המדינה.
 
אבל יתרה מכך, ואולי זה העיקר: פרופ' פרידמן מנהל את המתקפה הזו – כך נחזים הדברים – על רקע אישי ממש, והרקע הוא אי בחירתה של תלמידתו ועמיתתו הקרובה פרופ' נילי כהן לשופטת בית המשפט העליון.
 
נדגיש: הביטויים שבהם נקט פרופ' פרידמן כלפי המוסדות המשפטיים והשיפוטיים שלנו, רחוקים מאד מלהיות ביקורת ואפילו ביקורת חריפה. הם היו התנפלות לשמה.
 
קשה, איפוא, להבין כיצד זה – מכל האנשים המוכשרים במדינה – נמצא דווקא פרופ' פרידמן לעמוד בראש המערכת החשובה הזו, שעד אתמול הוא התגולל עליה ללא הרף בראש חוצות.
 
אבל השאלה היא גם אם השופט חשין, באותו ריאיון, היה רשאי לנקוט כלפי פרופ' פרידמן לשון כה אלימה כפי שנקט:
 "מי שירים ידו על ביתי – אני אגדע את ידו" התחייב השופט חשין פומבית וחגיגית.
 
נכון, השופט חשין היה נתון בסערת נפש עזה, אבל הרי השופט חשין איננו איזה בסטיונר מהשוק.
 
וכי מה צריך האיש ברחוב לחשוב ולהבין כאשר הוא שומע לשון כה אלימה מפי מי שעד לפני שנה כיהן כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון?
 
באחד מפסקי הדין שלו מתנגד השופט חשין לשימוש הפירסומי בביטוי "לך תצטיין".
 
וכך, בין היתר, מנמק השופט חשין את התנגדותו:
 
"דומה שהכל יסכימו כי לא כל הרעדת מיתרי הקול, וכי לא כל קרקורים הבוקעים מחדרי-בטן, זכאים לחסות תחת כנפי חופש הדיבור. ההגנה אינה ניתנת לוויברציה שאדם יוצר באוויר, גם אם אותה ויברציה קנתה לה פירוש במילון כבעלת-תוכן מסויים… דומה עליי, למשל, כי ביטויים של גסות-רוח, ביטויים וולגריים, ניבול-פה, קללות ועוד כיוצא באלה דברים רעים היוצאים מפיו של אדם, לא יזכו מעשה-מוכני (באופן אוטומטי) בהגנה אותה מקנה חופש הדיבור והביטוי… סביבותינו יש שלשונם נקיה ויש המנבלים פיהם; אל ראשונים נחבר, מאחרונים נרחק".
 
יודגש, שהשופט חשין היה במיעוט בפסק הדין האמור, והשימוש הפירסומי בביטוי הנ"ל אושר על ידי שופטי הרוב.
 
אבל אם זו אנינות הטעם וזו הרגישות המופלגת שגילה השופט חשין כלפי הביטוי "לך תצטיין" – כי אז מצופה משופט בית המשפט העליון מישאל חשין – אותו חשין – שלא יתן ידו לדירדור השיח לשפת סכינאים או קצבים עבי צוואר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עז עיוורת  On 08/02/2007 at 09:45

    אולי תצטרף גם לקביעה שיש לגדוע את יד ביתו הלא חוקית של חשין כי היא מאיימת על שלום ביתו

    אולי יבוא עו"ד אמיץ (ולא רכרוכי כמוך) וגיד את האמת בפניו של חשין- לא הוא ולא אבא שלו יודעים יותר טוב מכולם איך מערכת המשפט צריכה להיות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 08/02/2007 at 10:06

    לעז העיוורת,
    כנראה שאתה באמת עז עיוורת,
    כי קראת רק חצי מהמאמר.

  • עורך דין  On 08/02/2007 at 10:16

    של/י נעליך!
    לנסות ולהדביק לעו"ד דר את הכינוי "רכרוכי", הוא שיא האבסורד.
    מי שקורא מעט ממאמריו, ובמיוחד את ספרו על ברק, יווכח עד מהרה שעו"ד דר הוא העו"ד שהפגין אומץ לב מדהים – יותר מכל עורך דין אחר.

  • דוד  On 08/02/2007 at 10:39

    והאם ההתנגדות של פרידמן לבג"צ לא היתה מנומקת היטב? גם אם הטריגר לביקורת היה אישי, זה לא פוסל את הדברים.

    סגנון הביטוי של חשין רק מבהיר את הריקבון בבג"צ. לא רק "אגדע את ידו", אלא גם "הבית שלי". זה לא הבית שלך, זה מוסד לשירות הציבור שהיתה לך זכות לכהן בו.

  • דבורה  On 08/02/2007 at 11:07

    לא מצאתי אותך כותב. "אנחנו", "נדגיש","יודגש", וכו'. בשם מי אתה כותב??? קרא את שכתב מואיז ותבין שיש גם השקפות נוספות.

  • מאיה  On 08/02/2007 at 13:08

    מסכימה עם כל מלה. גם אני חושבת שהבחירה בפרידמן היא מסיבות לא ענייניות, ובעיקר- זו בחירה לא טובה לא נכונה – השר הזה צריך לעבוד עם מי שתקף ובדרך אלימה ממש. זו הנקמנות של אולמרט החמיצות האופיינית לאיש הזה שגרמה לו לבחור דווקא כך. אבל ההתבטאות של חשין אומללה ולא במקום. זה לא מה שנחוץ כרגע ולא מוסיף כבוד לאף אחד. שופט עליון לשעבר ובמעמד כזה שיתבטא כך. חבל

  • עז חדת ראיה  On 09/02/2007 at 01:34

    1. שופט אל מול "איזה בסטיונר בשוק". אנטיטזה?
    2. "איזה בסטיונר" ספציפי?
    3. או שמא: הוא שופט לא "איזה אחד שכותב בלוג"?

  • יא  On 10/02/2007 at 22:38

    ראיתי ושמעתי את מישאל חשין.
    לא דמעות ולא נעליים.
    מדובר באדם חסר מעצורים שמשוכנע שיש לו טאבו על בית המשפט. בית המשפט שייך לעם ישראל ולא לחשין ג'וניור. גם לא לאבא שלו
    בספרך אתה תוקף את ההרון ברק ללא רחם.
    ודניאל פרידמן מדבר מגרונך
    אז למה ההתנגדות למינוי?
    בגלל דמעות התנין של השופט בדימוס שמתחפש לדמוקרט.
    הרי אילו היה מאן דהוא מגוש קטיף אומר את אותם הדברים בעת גירושו מביתו (בית ממש), היה הפסאודו-דמוקרט חשין מאשימו בהסתה.

  • יוסי  On 10/02/2007 at 23:10

    ל-יא,
    כמדומני שנימקתי במאמר את הסיבות בעניין פרופ' פרידמן.
    מכל מקום, מתוך היכרותי את המטלות המונחות על כתפיהם של שר המשפטים ושל נשיא בית המשפט העליון, אני סבור שצריך להתקיים בין שניהם מינימום הכרחי של אמון ובסיס לשיתוף פעולה – לטובת מערכת המשפט.
    ויודגש: אין זה אומר שהם צריכים להסכים ביניהם על כל דבר. בכלל לא.
    אלא ששר המשפטים תקף בשנים האחרונות את נשיאת בית המשפט העליון שוב ושוב, ושלל באופן נחרץ את כישוריה ומסוגלותה למלא את התפקיד.
    יכול להיות שהוא צודק, אבל בעובדה היא מכהנת כנשיאת בית המשפט העליון.
    המצב הוא לא כזה שיש לפרידמן ביקורת על בייניש. המצב, על פי התבטאויותיו, הוא כזה שיחסו כלפיה גובל בכך שהוא פשוט לא מכיר בה כנשיאה.
    ובמצב כזה, לא מתקיים, לדעתי, אותו בסיס מינימלי הכרחי לשיתוף פעולה ביניהם.
    הלוואי ואתבדה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: