ארבעה פרופסורים ועוד אחד

נובמבר 2006

אם ישנו דבר מצער בגילוי הדעת של חמשת הפרופסורים כנגד מבקר המדינה – הדבר המצער הזה נעוץ בתמיהה כיצד זה התפתו ארבעה מתוך חמשת הפרופסורים הללו לחתום על הנייר המקולקל הזה. 
 
כיצד זה הולכו באפם ארבעה פרופסורים, באמת מכובדים, ונגררו אל הפשקוויל הזה עד שחתמו עליו? 
 
והתמיהה אך גוברת לנוכח העובדה ששלושה מתוך אותם פרופסורים מכובדים הם פרופסורים למשפטים – לא פחות!
 
שהרי הפרופסורים למשפטים שמעו, מן הסתם, דבר או שניים על דיני הראיות ועל מידת ההוכחה לנכונותו, או אי נכונותו, של דבר.
 
טוענים הפרופסורים בגילוי הדעת:
 
"מצטייר הרושם שמידע שצריך להיות שמור בידי המבקר לצורך עבודתו, מודלף לכאורה…".
 
הייתכן ששלושה פרופסורים למשפטים יחתמו על כתב שיטנה חמור שכזה, כאשר כל ההוכחה שלהם לנכונות האמור בו – כל ההוכחה הזו מסתכמת במה שהם עצמם מעידים עליו בגילוי הדעת כ"מצטייר הרושם"?
 
היעלה על הדעת שרק על סמך הרושם שמצטייר במוחם של אותם פרופסורים – הם יעזו לבנות כך לעיני הציבור מין מגדל עקום שכזה?
 
מצטייר הרושם, שמישהו כאן שיבש כהוגן את מוחם של ארבעת הפרופסורים – עד שאיבדו לחלוטין את שיקול דעתם וחתמו. קורה.
 
וכמה מילים גם לגופו של עניין:
 
אכן, הדלפות מתוך חדרי החקירות הן דבר חמור העלול לפגוע ולשבש את מהלך החקירה, ולא פחות חמור: לפגוע באיש הנתון לחקירה.
 
אבל לכל כלל יש, כידוע, גם יוצא מן הכלל.
 
והיוצא מן הכלל הוא כאשר המדובר בחשד מבוסס לעבריינות סידרתית.
כאשר המדובר באדם החשוד שביצע שרשרת של עבירות וחזר שוב ושוב על מעשיו – או אז יש עניין שהציבור יידע – בזמן אמת – על החשדות הללו כנגד אותו אדם, וזאת כדי לעודד מתלוננים פוטנציאליים נוספים לבוא ולהעיד.
 
העניין הציבורי להביא לידיעת הציבור את דבר החשדות מוכר היטב כאשר המדובר למשל בחקירת חשוד סדרתי בעבירות מין, או בחשוד סידרתי של מעשי הונאה וכו' וכו'.
 
במילים אחרות, הצורך להביא לידיעת הציבור חשדות כנגד חשוד סדרתי – צורך זה משמש לא פעם בידי הרשות החוקרת ככלי חקירתי של ממש.
 
בכל הנאמר לעיל אין כמובן לרמוז בשום אופן, שהמבקר משתמש במהלך עבודתו בכלי החקירתי הזה.
 
לא נותר אלא לקוות שהציבור יבין אל נכון, שאותו גילוי דעת – הגם שארבעה פרופסורים מכובדים הוחתמו עליו – איננו אלא עוד ספין שנועד לגנוב את דעת הבריות.

———————————————————————————————————-
———————————————————————————————————-

גילוי הדעת שפורסם ע"י הפרופסורים בעיתון "הארץ" ב- 2.11.06

"סדרי השלטון בישראל נחשפים לאיום ממשי עקב התנהלותו של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשטראוס.
כדי להסיר כל ספק, ברור כי על המבקר למצות עד תום בדיקת אי-סדרים וחשד לחריגות ופגיעה בטוהר המידות של נבחרי ציבור ומבצעי מדיניות, על-פי הנאמר בחוק יסוד: ביקורת המדינה וחוק מבקר המדינה.
אולם, לראשונה בתולדות המדינה, אנו עדים להתנהלות יוצאת דופן ופגומה מצד מבקר המדינה. מצטייר הרושם שמידע שצריך להיות שמור בידי המבקר לצורך עבודתו, מודלף לכאורה. בכלל זה כוונות לחקור, ניהול חקירות, 'אמצעי חקירה' תוך הליך ביקורת, והכל בטרם מוצו ההליך והתהליך ולפני שנלמדו הדברים לאשורם. מדובר בהתנהלות חסרת תקדים הן בישראל, הן בהשוואה למדינות דמוקרטיות המקיימות ביקורת בשיטות המתקדמות ביותר. להתנהלות זאת יש השלכות חמורות ומסוכנות על מכלול רחב של סדרי השלטון בישראל:

התנהלות זו מטשטשת את הגבול המוצק, הברור והחד-משמעי בין ביקורת לבין שיטור וחקירה פלילית. לכאורה נראה שהשופט לינדנשטראוס ויועצו המיוחד לענייני שחיתות פולשים ברגל גסה לתחומי העיסוק של משטרת ישראל, פרקליטות המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה. בכך פוגע המבקר בתוכן וברוח של חוק יסוד: ביקורת המדינה.

התנהלות המבקר ושל 'היועץ לענייני שחיתות' מטעמו, מוליכים שולל את הציבור ביומרה שהם יוצרים כי בכוחם ובסמכותם להביס את השחיתות. נגע השחיתות פשה בתחומים שמעבר לתחומי העיסוק של המבקר. ההתמודדות עימו מחייבת ואפשרית רק באמצעות שיתוף פעולה נחוש של כלל הגורמים. המבקר איננו, ולא יכול להיות, ראשון.

התנהלות זאת משבשת ועלולה לשתק, את התנהלותו של ראש הממשלה הנבחר. כאמור, יש למצות בדיקה של חשד לכל אי-סדר וחריגה. ואולם, עד מיצויה של הבדיקה עליה להיות מורחקת מכל מה שעלול להשפיע על דרכי תפקדוו של מי שנושא באחריות העליונה לניהול סדר היום של המדינה.

התנהלות זאת פוגעת ברוח הדיון הציבורי בכך שהיא משבשת ולעיתים משתקת, את תפקודם התקין של נבחרי ציבור ומתמנים ושל מפעילי מערכות ציבוריות, מונעת יזמות יצירתית בשירות הציבור ומאיצה התפרקות מאחריות.
על שום כל אלה אנו בדעה שהתנהלותו של המבקר השופט מיכה לינדנשטראוס, פוגעת באושיותיה של ביקורת תקינה ומערערת את תקפות החוקים.

אנו פונים לכנסת ישראל למלא את חובתה – כמי שכלפיה חייב המבקר במתן דין וחשבון – לעקוב אחר תקינות התנהלותו של המבקר ולחייבו להקפיד על התוכן ועל רוח החוקים שמכוחם הוא פועל.

אנו פונים אל הציבור הרחב לפתוח בדיון ציבורי רחב בשאלה 'מי מבקר את המבקר?'.

אנו פונים לתקשורת לרסן מאויים קצרי טווח העלולים לבוא על חשבון שמירה על כללי האתיקה המקצועית".

————————————————————-

– פ
ופ' שלמה אבינרי, חתן פרס ישראל, המחלקה למדעי המדינה, האוניברסיטה העברית בירושלים
– פרופ' יואב דותן, דיקן הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים
– פרופ' יפה זילברשץ, דיקנית הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר-אילן
– פרופ' אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
– פרופ' אמנון רובינשטיין, חתן פרס ישראל, נשיא המרכז הבינתחומי הרצליה

_____________________________________________________________

פורסם באתר "מחלקה ראשונה" – NFC
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: