קלות הדעת של יוסי ביילין

אוגוסט 2006

יוסי ביילין, דוקטור למדע המדינה ומנהיגה של מפלגה חשובה, הוכיח לאחרונה שכוונותיו הטובות – בכוחן להוביל היישר לגיהינום.
 
בעיצומה של המלחמה עתר ביילין לבג"צ שיורה לממשלה להפעיל את סעיף 40(א) לחוק יסוד הממשלה הקובע כי:
 
"המדינה לא תפתח במלחמה אלא מכוח החלטת הממשלה"
 
יוסי ביילין ביקש, באמצעות הפעלת הסעיף הנ"ל, להביא ליצירת מצב משפטי כזה שיחייב את הממשלה למלא חובות מסוימות ביחסיה עם הכנסת (כגון דיווח לוועדת החוץ והביטחון וכו'), וכן להטיל על הממשלה חובת פיצויים וסיוע לתושבי הצפון. 

              כוונות טובות

אכן עתירה מלאה כוונות טובות, ולכאורה שובה את הלב.
 
אלא שיוסי ביילין – מדינאי מוכשר לדעת רבים – לא הבחין בקוץ הארוך והחד הנעוץ בתוך האליה הזו. 
 
המדינאי יוסי ביילין לא השכיל להבין שקבלת עתירתו עלולה להוות גושפנקא חוקית ומשפטית, של הערכאה השיפוטית העליונה ביותר שלנו, לכך שמדינת ישראל היא זו שפתחה במלחמה.
 
אין צורך להרחיב במשמעויות החמורות של קבלת החלטה שכזו – לא בהקשר של חשיפה אפשרית לתביעות משפטיות בינלאומיות ואחרות, ולא בהקשר של מעמדה הבינלאומי של ישראל, וכל זאת כתוצאה מהודאה עצמית ופומבית – ע"י בית המשפט העליון שלנו – ש"אנחנו התחלנו". 
 
ערימה ענקית של זרי פרחים מממשלת לבנון ומהחיזבאללה – במיוחד מהחיזבאללה – היה יוסי ביילין מוצא ליד דלת ביתו, אילו קיבל בג"צ את עתירתו.  
 
אבל בג"צ (בראשות כבוד השופטת דורית בייניש) דחה כמובן את העתירה המסוכנת הזו – תוך שהוא מעמיד את ביילין על כך שהמטרות, שאותן הוא רצה להשיג באמצעות סעיף 40(א) הנ"ל, ניתנות להשגה גם בדרכים אחרות.
 
על העיוורון המדיני וקלות הראש שאותם הפגין כאן המדינאי יוסי ביילין תעיד העובדה, שבהחלטת מועצת הביטחון 1701, שנתקבלה כעבור ימים אחדים, הצליחה ישראל במאמץ רב, ולמגינת ליבו של חיזבאללה, להכיל הצהרה הקובעת שחיזבאללה הוא זה שפתח במתקפה על ישראל. 
 
וכשזו רמת המדינאות של יוסי ביילין כיום, מפחיד לחשוב על מידת העיוורון המדיני, הפזיזות וקלות הראש שהיו מנת חלקו של יוסי ביילין כשהיה צעיר יותר – עת שהצליח לשכנע ולהוביל מדינה שלמה להסכמי אוסלו.  

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: