הפקרות על הליטאני

אוגוסט 2006

בתוך ים השאלות הנוקבות מזדקרת ועולה שאלה אחת קשה ומטרידה, הנוגעת לתכלית הדהירה ההיא של הרגע האחרון לעבר הליטאני, דהירה שעלתה בחייהם של שלושים ושלושה לוחמים.
 
מתברר, כפי שנראה להלן, שההגעה אל הליטאני היתה רק השלב הראשון במבצע מתוכנן בן שני שלבים, אלא שהשלב השני – העיקרי – סוכל ולא יצא אל הפועל, וזאת עקב מחדל מודיעיני חמור.

ממתין להוראות מטהראן

המטרה, כפי שהובהר אז, היתה להספיק ולהגיע אל הליטאני עד לכניסת הפסקת האש לתוקפה, ואז, לאחר הפסקת האש, לבצע פעולת סריקה לאחור – שתארך כחודש ימים – במטרה לנקות את כיסי החיזבאללה המכותרים.
הרמטכ"ל עצמו אמר בטלוויזיה (ציטוט): כי "המדובר במבצע בן שני פרקים: הפרק הראשון השתלטות כללית על השטח, והפרק השני פעולת ניקוי".
 
ההסבר שרווח אז בכלי התקשורת, ושנתמך על ידי פרשנים צבאיים רבים, היה שקברניטי המדינה והצבא רצו להשיג תוצאות מובהקות יותר מול החיזבאללה, באופן שאם כל דרום לבנון עד הליטאני יהיה מטוהר מאנשי החיזבאללה, ובמיוחד מהקטיושות ששוגרו מאותו אזור – שוב לא יהיה ספק מי ניצח ומי הפסיד במערכה.
 
זאת ועוד, בהחלטת מועצת הביטחון היה סעיף, שלמעשה איפשר לצה"ל להתעמת בשטח עם החיזבאללה לאחר הפסקת האש, ומה עוד שנסראללה עצמו הבהיר שאנשיו לא ישלימו עם שהיית צה"ל על אדמת לבנון.
ומכל מקום, מומחים צבאיים שונים, בהם ראש אמ"ן, העריכו שהמדובר בהפסקת אש שברירית ביותר, שבוודאי תופר סמוך לאחר כניסתה לתוקף, ובמילים אחרות: לא יהיה צורך להתאמץ בחיפוש אחר עילה שתאפשר לסגור חשבון עם החיזבאללה שנותר בשטח.
 
גם בשטח עצמו נוצרו תנאים נוחים יותר לעימות עם החיזבאללה, שכן כידוע תושבי דרום לבנון, הבלתי מעורבים, ברחו צפונה, וכך הותירו למעשה את החיזבאללה בודד בשטח בלא אותו "מגן אנושי" ידוע.  
 
אבל הפרק השני של המבצע לא יצא אל הפועל, ופעולת הניקוי המתוכננת נשארה במגירה. למה?
 
התשובה לכך נעוצה בכישלון מודיעיני מחפיר.
 
מתברר שאיש בצד הישראלי לא הביא בחשבון את התסריט שהתממש במלואו ברגע כניסת הפסקת האש לתוקף:
מיד – אבל ממש מיד – עם כניסת הפסקת האש לתוקף בשמונה בבוקר הוצפו כל הדרכים לדרום לבנון בנחשול אדיר של פליטים שהחלו לעשות את דרכם דרומה.
הפליטים לא המתינו אפילו חמש דקות לוודא שהפסקת האש אכן תיכנס לתוקף.
היה לכאורה צפוי, שלפחות בשעות הראשונות שלאחר הפסקת האש, שמטבען אפופות בסכנת חיים ובהרבה אי ודאות, יהיה קילוח דק ומהוסס, טיפין טיפין, של פליטים אל הדרום, אבל לא: נחילים ארוכים של כלי רכב, כשעליהם המזרונים הידועים, עשו דרכם דרומה תוך התעלמות מוחלטת מתנאי השטח הקשים ומהגשרים המופצצים.
 
זרימה כזו של מאסות דרומה, מיד עם כניסת הפסקת האש לתוקף, ובלי להמתין אפילו חמש דקות, לא יכולה להיות מעשה ספונטני. מישהו אירגן מבעוד מועד את זרימת הנחשול האנושי הזה. 
אין ספק: החיזבאללה, שהוא האירגון הממושמע ובעל כושר האירגון היעיל ביותר באזור, עומד מאחורי המעשה.
מניעיו של החיזבאללה ברורים:  החיזבאללה ידע היטב שלאחר כניסת הפסקת האש לתוקף מתכוון צה"ל להתחיל בפעולת הסריקה לאחור, ולכן הוא, החיזבאללה, היה זקוק בדחיפות למגן האנושי שלו שנלקח ממנו עם בריחת הפליטים צפונה (וברור גם שאותו מגן אנושי החוזר דרומה כלל בתוכו כוחות תיגבור של אנשי חיזבאללה טריים מהאזורים שמצפון לליטאני).
היה ברור לחיזבאללה שהוא נמצא למעשה במירוץ נגד הזמן, ועליו להתחיל להזרים את הפליטים דרומה מיד עם כניסת הפסקת האש לתוקף, שאלמלא כן צה"ל יתחיל תוך זמן קצר בפעולת הסריקה והטיהור, תוך חילופי אש עם החיזבאללה – דבר שמטבע הדברים ימנע שובם של הפליטים.
 
וכך, כשהמגן האנושי חוזר בהמוניו דרומה להגן על החיזבאללה, היה ברור שצה"ל לא יוכל לבצע את פעולת הטיהור, והשלב השני של הפעולה סוכל למעשה.
 
הכישלון המודיעיני של צה"ל, שלא צפה את הנולד הזה, הוא מחפיר לפי כל קנה מידה.
כיצד ניתן ללמוד שאכן היה כאן כישלון מודיעיני?  כמו בהרבה מקרים בחיים ניתן ללמוד על כך ממעשים מאוחרים יותר:
עשרים וארבע שעות תמימות לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף, כשהכבישים ודרכי העפר בדרום לבנון עמוסים עד להתפקע בפליטים חוזרים, עוד ניסה הצבא לעצור את הנחשול, והוריד עליו מהאוויר גשם נדבות של כרוזים המזהירים אותם מפני החזרה לדרום לבנון. מתברר שצה"ל יודע להיות לא רק חסר אונים, אלא גם פאתטי.
 
ברור שאילו צפה המודיעין את הנולד, הצבא לא היה ממתין עשרים וארבע שעות תמימות כדי להוריד את הכרוזים הללו באיחור כה רב.
ברור שאילו צפה המודיעין את הנולד היה הצבא מכין את הכרוזים מבעוד מועד ומוריד אותם על הפליטים כשהיו עדיין מצפון לליטאני, וגם סביר להניח שהיה נוקט פעולות כאלה או אחרות כדי לחסום פיזית את דרכם דרומה.
 
ועכשיו החיזבאללה, על נשקו וטיליו, נמצא בדרום כמימים ימימה, וממתין להוראות חדשות מטהראן. 
 
ואם נחזור אל המחדל המודיעיני ראוי לשאול: כיצד נוצר צירוף המקרים הנדיר הזה, שבו, בעת ובעונה אחת, יש לצה"ל לראשונה רמטכ"ל מחיל האוויר, ולראשונה ראש אמ"ן שאף הוא מחיל האוויר?  הייתכן שגם בצומת החשוב והרגיש הזה, המופקד על קיומנו הפיזי ממש, ממנים אנשים בשיטת "חבר מביא חבר"?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: