שופטים כעדי שקר

יוני 2006

קשה להעלות על הדעת נקודת שפל נמוכה יותר מזו שאליה הדרדרה מערכת הצדק שלנו בעקבות פסק הדין ההוא (על הנאנסת שנהנתה) של בית המשפט המחוזי בנצרת.

אם לקבל כנכונות את טענות שתי שופטות ההרכב במכתבן המפורט כנגד אב בית הדין, השופט אהרן אמינוף, כי אז השופט אמינוף חטא כאן בשלושה: 

חטאו הראשון הוא, כמובן, בליקוי המאורות המבהיל שנפל עליו, במהלך תפקידו השיפוטי, כשתקע כחרב לתוך פסק דינו את הפיסקה המזוויעה ההיא.

חטאו השני, כפי שיש להסיק מהנסיבות, הוא בכך, שכמי שכתב את פסק הדין ניסה השופט לרתום את שתי חברותיו להרכב – שהן נשים יש להדגיש – ולהכשיל אותן בחתימה על פסק הדין המכיל את הפיסקה החמורה, וזאת במטרה ברורה ששתי השופטות – בהיותן נשים – תענקנה יתר לגיטימציה לאותה פיסקה.

חטאו השלישי של השופט, כפי שעולה ממכתבן של שתי השופטות חברותיו להרכב, הוא בכך, שלאחר ששתי השופטות ביקשוהו שישמיט הפיסקה ההיא כתנאי לחתימתן על פסק הדין, ולאחר שסיכמו עימו שכך אומנם הוא יעשה – הוא השאיר את הפיסקה כשהיא נעוצה בגוף פסק הדין – למרות רצונן ובניגוד לסיכום המוקדם עימו – וזאת תוך ניצול לרעה של האמון שנתנו בו השופטות שינהג על-פי הסיכום עמן – וכך העמידן בפני עובדה מוגמרת, תוך סירוב לתקן המעוות אפילו בדיעבד. התיתכן נקודת שפל נמוכה מזו?

צריך שיהיה לו לשופט אמינוף מניע חזק ואפל במיוחד – וגם מידה הגונה של רשעות – כדי שכך ינהג בחברותיו להרכב, ותוך הפרת אמונן בו – יביאן לחתום על פסק דין בניגוד לרצונן ולהכרתן.

אלא שהסיפור עדיין לא תם. מתברר שהתהום הפעורה שאליה צנחה כאן מערכת הצדק אינה אלא קרש קפיצה לתהום עמוקה יותר. כי השופט אמינוף טוען להד"ם! לא היו דברים מעולם! שתי השופטות חברותיו להרכב – כך טענתו – לא התנגדו לפיסקה שעוררה את הסערה הציבורית.

במילים אחרות: שתי שופטות של בית המשפט המחוזי חברו יחד למזימה כדי לטוות בדייה כנגד שופט אחר, חברן להרכב – במטרה למלט עצמן מזעם הציבור.

ועכשיו כבר אין מדובר רק בליקוי מאורות או בשיקול דעת משובש של בית המשפט. עכשיו עניין לציבור עם שופטים של בית המשפט המחוזי, שבמטרה להציל את עורם נאחזים בשקרים בראש חוצות ומטיחים כזבים איש על ראש רעהו.

מי מהשופטים משקר כאן? השאלה כמובן מסקרנת, אלא שמבחינה ציבורית הרי זה לא ממש משנה.

ופרנסי מערכת הצדק, כיצד הם יטפלו בביזיון? לאן הם יוליכו את הבושה? האם מישהו יילך כאן הביתה? כבר שומעים את ערבוב הטיח.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: