החברים של חשין

אוקטובר 2005

המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט מישאל חשין היה, כידוע, אב בית הדין בבית הדין המשמעתי שדן את השופטת הילה כהן.
באחד ממאמרי הביקורת שפורסמו בעקבות פסק הדין המשמעתי, טוען העיתונאי יואב יצחק לקיומם קשרי ידידות בין השופט חשין לבין עו"ד יעקב רובין שייצג את השופטת הילה כהן בבית הדין (ראה "הידידים של חשין" – 2.9.2005).
במאמר האמור מובאים, בין היתר, חילופי שאלות ותשובות בין העיתונאי לבין השופט חשין, שמטרתן להבהיר את טיבם ועומקם של היחסים שבין השופט לבין עו"ד רובין.
גירסתו של השופט חשין בשורה התחתונה: הכחשה.
השופט חשין מכחיש קיומם של יחסי ידידות בינו לבין עו"ד רובין, מעבר למה שמקיים השופט "עם עשרות עורכי דין" 

       מישאל חשין וחבר (צילום ערוץ 10)

יומיים שלושה לאחר פירסום המאמר האמור נחלץ נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק לעזרתו של השופט חשין.
נקדים ונאמר כבר כאן כי משראה השופט חשין את העזרה הזו שמעניק לו נשיאו הוא ספק, מן הסתם, כפיו בייאוש השמיימה וקונן: "ישמרני אלוהים מאוהביי…".
 
אין לקנא בשופט חשין על אשר עובר עליו בשבועות האחרונים. הוא נתון במתקפה איומה וסופג ביקורת חסרת רחמים בעקבות פסק הדין המשמעתי בעניינה של השופטת הילה כהן.
 
אבל הצביטה שהשופט חשין קיבל מהנשיא ברק בעצם הימים הקשים הללו כואבת לו במיוחד.
 
נספר:
באיגרת לכל השופטות והשופטים שהפיץ הנשיא ברק לרגל שנת המשפט קובל הנשיא על  "ההתנפלות חסרת הרסן של חלק מהתקשורת על פסק דין הרוב בדיון המשמעתי של השופטת הילה כהן".

ומוסיף הנשיא ברק וטוען כי:
"ביקורת זו לא חסרה רמזים, כי יחסי החברות בין אחד השופטים לבא-כוחה של השופטת הם המונחים ביסוד הפסק".
 
ככל שהפכנו והפכנו בדברים הללו של הנשיא ברק, לא יכולנו להבין אלא זאת, שהוא מאשר למעשה את טענותיו של יואב יצחק. ממש כך.
כאשר הנשיא ברק מתייחס אל היחסים שבין השופט חשין ועו"ד רובין כאל "יחסי החברות" – הוא מאשר קיומם של יחסי חברות ביניהם.  הוספת "ה" הידיעה הופכת את העניין מערטילאי ולכאורי לממשי וקיים.  זו עברית פשוטה.
אילו דיבר הנשיא ברק על "יחסי חברות כביכול", או לפחות אילו דיבר על "יחסי חברות" ללא "ה" הידיעה – כל העניין היה נראה אחרת.
אבל לא: הנשיא ברק מדבר על "יחסי החברות" בתוספת "ה" הידיעה. יש כאן בפירוש אמירה המתייחסת לדבר ממשי וקיים.
והאמירה הזו איננה של יואב יצחק, אלא של הנשיא ברק. 
ומשפטן כמו נשיא בית המשפט העליון, שהספיק בימי חלדו לנסח פסק דין אחד או שניים וגם מסמכים לא מעטים – לרבות הסכמים בין מדינות – יודע ומכיר על בורייה את כוחה ועוצמתה של "ה" הידיעה ואת משמעויותיה.
הרי גם מי שאינם משפטנים לא יתקשו להבחין בכך.
 
ולא רק שהנשיא ברק מאשר את טענותיו של יואב יצחק, אלא שהוא אף מחזק אותן.
שכן הטענות דיברו על יחסי ידידות, והנה בא הנשיא ברק ו"משדרג" את היחסים ליחסי חברות.
והרי כל מי שחי בארץ הזאת מכיר מילדותו – בעיקר מנערותו – את ההבדל שבין יחסי ידידות לבין יחסי חברות. כל מי שחי כאן יודע היטב, שכאשר הידידות מעמיקה – היא הופכת לחברות.
למי מאיתנו אין עשרות ידידים?  אבל חברים? בדרך כלל ניתן למנותם על כף יד אחת.
 
ולהבנת הרקע נספר, שהנשיא ברק מכיר זה עשרות שנים הן את השופט חשין והן את עו"ד רובין (מה גם ששלושתם ירושלמים), כך שהדעת נותנת שהוא גם יודע דבר או שניים על מהות היחסים שבין השניים ומידת הקירבה ביניהם.  
 
הייתכן שהדברים הללו בדבר "יחסי החברות" – על כל המשתמע מכך – נאמרו על ידי הנשיא ברק בהסח הדעת? הרי אין המדובר כאן באיזו שיחת בטלנים במסדרון. הרי המדובר כאן במסמך כתוב. ולא בסתם מסמך כתוב, אלא באיגרת שנשיא בית המשפט העליון שולח לכל השופטות והשופטים.
 
אבל אם נחזור אל הדברים לעיל של הנשיא ברק, התמיהה רק תגבר:
הנשיא ברק אומר, כאמור, כי "ביקורת זו לא חסרה רמזים, כי יחסי החברות בין אחד השופטים לבא-כוחה של השופטת הם המונחים ביסוד הפסק".

קריאת המשפט בשלמותו מראה, כפי שראינו, כי השופט ברק מתייחס אל "יחסי החברות" שבין השופט חשין ועו"ד רובין כאל דבר ממשי וקיים.  מה שהנשיא תוקף כאן זה רק את ה"רמזים" על כך שהיחסים הללו הם אלה המונחים ביסוד הפסק.
 
ובכן מה רוצה הנשיא ברק לטעון כאן?  שיחסי החברות בין השופט חשין ועו"ד רובין אינם מונחים ביסוד הפסק?
את מי זה בכלל מעניין אם יחסי החברות הללו מונחים, או אינם מונחים, ביסוד הפסק?
ואיך ניתן בכלל לדעת זאת? הרי השאלה אם יחסי החברות מונחים או אינם מונחים ביסוד פסק הדין היא בבחינת דברים שבלב – בלבו של השופט פנימה.
 
והרי בשביל זה – בדיוק בשביל זה – קיים הכלל האוסר על ניגוד עניינים, ובין היתר הוא אוסר על שופט לשבת בדין שבו אחד מעורכי הדין המופיעים בפניו הוא חברו.
 
פסקי הדין של בית המשפט העליון – של הנשיא ברק בעיקר – האוסרים על היקלעות לסיטואציה של ניגוד עניינים, הינם רבים מספור.
וכיום, לא רק בית המשפט העליון אוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים, אלא חוק מפורש – חוק בתי המשפט.
 
ומה תוצאתו של ניגוד עניינים? השופט ברק עצמו קובע באחד מפסקי הדין החשובים של בית המשפט העליון כי "ניגוד עניינים הוא היוצר משוא פנים".
 
ומה דינו של פסק דין שניתן על ידי שופט תוך הפרת החוק האוסר על ניגוד עניינים?
לא נדון בשאלה הזו כאן, אבל נציין בקצרה, שההיגיון – לרבות הגיונו של בית המשפט העליון שביטל לא אחת פעולות שנעשו תוך ניגוד עניינים – מחייב לבטל את פסק הדין.
 
ובשולי הדברים,
קשה שלא להבחין בדברי השופט חשין בפתח פסק דינו בפסק הדין של בג"צ, שניתן לאחרונה בעניין "נוהל שכן".
וכך פותח השופט חשין את פסק דינו:
 
"הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביתר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר…"
 
אכן סוגיית "נוהל שכן" היא קשה. א
ל העובדה ששופט נותן פומבי, ועוד בפסק דין, להרהורים אישיים מעין אלה היא מעשה חריג ביותר – גם כשהמדובר בשופט יצרי כמו השופט חשין.
אבל ניתן אולי להסביר את ההתבטאות האישית – שמא נאמר: האנושית – החריגה הזו של השופט חשין כאשר מתבוננים במציאות הקשה מאד האופפת אותו בימים אלה.     
 
ואם נחזור לתחילת הדברים:
קשה, קשה להבין מה סיבה ראה הנשיא ברק לתת באיגרתו אל השופטים גושפנקא שכזו ליחסים שבין השופט חשין ועו"ד רובין, עד שהגדירם "יחסי החברות" – על כל החומרה המשתמעת מכך.
 
והשאלה במקומה עומדת: מה פשר הצביטה הזו שהעניק נשיא בית המשפט העליון למשנה שלו?
 
יש להניח שבימיו הטרופים האלה סופר השופט חשין מחדש מי הם החברים והידידים שלו, ומי לא.    

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: