השרידים נלחמים בשחיתות

אחת לאיזה זמן מוגבל מגיח לו יוסי שריד ומוריד על ראשיהם של פרנסי הציבור ממטרים עזים של אש וגפרית ומוכיחם על מעלליהם ועל מעשי השחיתות המפרנסים את דרכיהם.
 
אלא שהפעם ("הארץ" – 27.9.05) בחר יוסי שריד לצודד את קני תותחיו אל עבר יעד חדש: הציבור.
 
"אדישים נמאסתם; מעמידי פנים ומגלגלי עיניים – נמאסתם; מוחים, בוכים ותומכים – נמאסתם; משת"פים של מושחתים – נמאסתם" – מייסר אותנו יוסי שריד.
 
אנחנו מחפשים איזה זיק קטן של חיוך או קריצה בזווית העין של יוסי שריד ולא מוצאים. האיש מתכוון ברצינות.
ואנחנו הרי זוכרים מי נהג להוכיח את העם: הנביאים. יוסי שריד הוא נביא. 

 אנחנו נכלמים.  וכי מה נשיב ליוסי שריד? וכיצד נצטדק בפניו? 
 
אבל עד שנמציא ליוסי איזה תירוץ, כדאי אולי לסלק מן הדרך איזו אבן קטנה:
 
לפני כשנה, כזכור לכולנו, היינו שקועים עד צוואר בפרשת האי היווני.
 
בנו של ראש הממשלה, כך נטען, קיבל סכומי כסף אדירים כדי לגלוש באינטרנט ולצרף נתונים ומספרים של תיירים ותיירות ומטרידי תיירות הרובצים לחופי הים התיכון.
והמשלם, כך נטען, היה אמור בתמורה לתשלומיו לקבל המלצות וזכויות לפיתוח אי קטן – הוא האי היווני.
ריח חריף של שוחד עלה בנחיריים.
 
אבל היועץ המשפטי לממשלה, זה מקרוב בא, החליט לסגור את תיק החקירה.
 
לא נתקררה דעתם של שוחרי איכות שלטון למיניהם – בהם יוסי שריד – עד שהגישו עתירה לבג"צ שיהפוך את החלטת היועץ על פיה וישיב צדק על מכונו.
 
אבל בג"צ, שכידוע בתוך עמו הוא יושב, החליט שהחלטת היועץ לסגור את התיק תישאר על כנה.
 
אלא שבשולי העניין צצה ועולה שאלה קטנה:
 
מי הוא זה שמימן את שכר טירחת עורך דינו של יוסי שריד שייצגו בעתירה בפני בג"צ?
 
שכן אם שכר הטירחה מומן מכספי הציבור – מכספי תנועת מר"צ למשל – או אז מתחייב כאן גילוי נאות על אופן ההתקשרות עם אותו פרקליט, על הסדרי התשלום ועל סכומי הכסף ששולמו לו.
 
והגילוי הנאות הזה מתחייב – אם לא כלפי הציבור בכללותו, כי אז כלפי חברי תנועת מר"צ לפחות.
 
ומה פתאום גילוי נאות על שכר טירחה של פרקליט ועל אופן ההתקשרות עימו?
 
כי הפרקליט הוא עורך דין שיוסי שריד לא מצא במקרה בדפי זהב, ואפילו המלצות הוא לא קיבל עליו קודם ששכר את שירותיו.
 
כי הפרקליט שייצג את יוסי שריד, הכין את כתבי הטענות והופיע בשמו בבית המשפט הגבוה לצדק הוא איש שעליו גאוותו של יוסי שריד: עו"ד ישי שריד.

מן סוג של נפוטיזם קטן שכזה.
 
איזו אירוניה של הגורל:
בא יוסי שריד והופך עולמות על שחיתות ומעשי שוחד שנרקמו בין ראש הממשלה ובנו.
ומי שמייצג את יוסי שריד במלחמתו נגד האב ובנו, הוא בנו של יוסי שריד עצמו, שנשכר על ידו בנסיבות לא ברורות (ומכל מקום, יוסי שריד זיכה את בנו במוניטין – שכידוע שווה כסף הוא – ואף לא מצא פסול להעניק לו, לבנו, קרדיט מתאים מעל גלי האתר).
 
ואיזו אירוניה נוספת:
יוסי שריד תקף בזמנו ואף עתר לבג"צ נגד שליחויותיו של עומרי שרון מטעם אביו, ראש הממשלה, אל ערפאת.  והטענה בפיו של שריד היתה נפוטיזם.
והנה יוסי שריד עצמו חוטא בדבר שהוא תוקף בגינו בחמת זעם את זולתו. 

הנה כי כן,
המלחמה היא כבר בין שתי משפחות: משפחת שריד נגד משפחת שרון.
 
או כך לפחות נראים הדברים בעיני הציבור – אותו ציבור שהנביא יוסי שריד קורא לו "משת"פים של מושחתים". 
 
———————————————————————————–
הערה:
בנו של יוסי שריד, עו"ד ישי שריד, פנה אלי לאחר פירסום המאמר וטען שהוא ייצג את אביו שלא תמורת שכר טירחה.
אלא שלא ניתן בנסיבות העניין להמעיט בערך המוניטין הרב שהוא זכה בו מידי אביו (והמוניטין שווה כסף כאמור) – מה גם, שביום פירסום פסק הדין בעניין האי היווני, התראיין יוסי שריד במהדורת החדשות ברדיו והקפיד לתת לבנו קרדיט על היצוג.
ללמדך שגם יוסי שריד עצמו מכיר בערכו הרב של המוניטין.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: