משפחת בייניש הולכת על ביטוח

מתברר שהחוק וההלכה, בעניין הרגיש של ניגודי אינטרסים אישיים של שופטים, מחייבים את שופטי הערכאות הנמוכות בלבד, ואילו שופטי בית המשפט העליון – השופטת דורית ביניש במקרה זה – נמצאים מעל הזוטות הללו.

היכן הדוגמא?

 
בשנת 99 נתן נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק פסק דין עקרוני וחשוב בעניין ניגוד אינטרסים אישיים של שופטים היושבים בדין בתביעות שבהן מעורבות חברות ביטוח (ע"א 1723/98).
פסק הדין הנ"ל, שניתן במסגרת ערעור פסלות שופט, היה מכוון כלפי כבוד השופטת דליה גנות מבית משפט השלום ברמלה.

באותו מקרה ישבה השופטת גנות בתיק תביעה נגד חברת הביטוח "כלל" שעה שבעלה, שהינו עורך דין פרטי, נהג לקבל מאותה חברת ביטוח תיקים לטיפולו. 
הנשיא ברק קבע אז לראשונה, ששופט מנוע מלשבת במשפטים של חברת ביטוח – אם בן/בת זוגו של אותו שופט מקבל, כעורך דין, מאותה חברת ביטוח תיקים לטיפולו.
 
מקביעתו של הנשיא ברק מתברר, שהשופטת נמצאת בניגוד עניינים כלפי חברת הביטוח שבעלה מקבל ממנה תיקים, שכן הדבר – כקביעת הנשיא ברק – "מניב הכנסה לבעלה של השופטת (ובעקיפין – גם לשופטת עצמה)".
 
אבל מסתבר שההלכה העקרונית הזו של הנשיא ברק, שמהווה אסמכתא ומאוזכרת שוב ושוב בפסיקה, איננה עושה כל רושם על השופטת ביניש.
 
במה דברים אמורים:
בעלה של השופטת ביניש, עו"ד יחזקאל ביניש, קשור עם כמה וכמה חברות ביטוח שמזרימות אליו תיקים לטיפול ולייצוג בבתי המשפט השונים.
אלא שהעובדה הזו איננה מפריעה לשופטת ביניש להפר באופן בוטה את ההלכה שקבע הנשיא ברק, ולדון באופן שוטף בערעורים בתיקים של חברות ביטוח – אותן חברות המספקות לבעלה (כלומר לה) פרנסה.
 
אבל חמור יותר:
ההלכה הנ"ל של הנשיא ברק מגולמת עתה גם בחוק.
לפני כשנה וחצי תוקן חוק בתי המשפט ונקבעו בו איסורים על שופטים לשפוט במצבים שונים של ניגודי עניינים, שפורטו באותו חוק.
ואחד האיסורים הללו קובע ששופט לא יישב בדין במצב שבו:
 
"לבן משפחה מדרגה ראשונה של השופט יש ענין כספי ממשי או ענין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא כוחו".
 
ולענייננו: לבעלה של השופטת בייניש יש עניין וקשרים כספיים עם "צד להליך" – חברות הביטוח המזרימות אליו תיקים ומניבות לו פרנסה, ולכן החוק אוסר על השופטת לשפוט במשפט שמי מחברות הביטוח הללו הן בעל דין באותו משפט.  
 
אבל מתברר שהשופטת ביניש יודעת גם לכבוש שיאים בתחום האסור הזה.
מתברר שהשופטת ביניש איננה מסתפקת בעובדה שהיא דנה בתיקים של חברות ביטוח שמפרנסות את בעלה (וכמובן גם אותה), ופועלת כך תוך ניגוד אינטרסים, ותוך הפרה בוטה של ההלכה והחוק.
 
במה דברים אמורים:
 
לפני כשנה וחצי ישב הרכב שופטי בג"צ, ובו השופטת ביניש, ודן בעתירה חשובה שאחד הצדדים לה הוא איגוד חברות הביטוח בישראל (בג"צ 5064/03).
התיק האמור עוסק – כל כולו – בעניינים הנוגעים לשוק הביטוח, לפיקוח על עסקי הביטוח ולמערכות היחסים החוזיים והכספיים שבין סוכני הביטוח לבין חברות הביטוח השונות.
במרכז העתירה עמדה שאלת תוקפו של חוזר שיצא מאת המפקח על הביטוח, ואחת המחלוקות העיקריות נסבה סביב השאלה למי שייכים הפירות (ריבית וכו´) של כספי המבוטחים שנצברים בתקופת הביניים שבה הכספים נמצאים בידי סוכני הביטוח עד להעברתם לידי חברות הביטוח.
איגוד סוכני הביטוח, המאגד 3000 סוכנים, טען שהפירות שייכים לסוכנים, וכספים אלה מהווים בסיס עסקי חשוב לפעילותם.
השופטת ביניש, מבין חברי ההרכב, היתה זו שכתבה את פסק הדין בתיק האמור.
בפסק דינה, האוחז עשרים עמודים, קבעה השופטת ביניש, בין היתר, כי "סוכן ביטוח אינו רשאי להחזיק בדמי הביטוח לשם קידום האינטרסים הכלכליים הפרטיים שלו, כגון על ידי השקעת הכספים באופן שיניבו ריבית או רווחים שאותם יגרוף לכיסו הפרטי".
בשורה התחתונה: השופטת ביניש קבעה שהפירות שייכים לא לסוכני הביטוח כי אם לחברות הביטוח.
 
וקביעתה זו של השופטת ביניש, בדבר הפירות השייכים לחברות הביטוח, נעשתה כשבעלה קשור ומייצג בבית המשפט את חברות הביטוח "הפניקס", "אליהו", "אריה", "כלל", "מנורה", "מגדל", "הפול", "איילון", "המגן", "אררט", "אישי-ישיר".
 
הדברים מדברים בעד עצמם.
 
אודה ואתוודה:
פריסת השמות הללו של חברות הביטוח (שנמצאו בסריקה של פסקי דין שונים) היתה קשה עליי – באשר המדובר בחדירה מסויימת לענייני הפרנסה של עורך דין פרטי, אבל הרי המדובר כאן הוא לא בו אלא באשתו – שופטת בית המשפט העליון.
 
אבל נשוב לענייננו:
והשאלה הנוקבת לענייננו היא האם יעלה על הדעת, נוכח כל אלה, שהשופטת ביניש תשב בדין – ועוד תכתוב את פסק הדין – בהליך כה חשוב ובעל משמעויות פיננסיות מרחיקות לכת ליחסים הכספיים בין שני צדדים, שאחד מהם הוא איגוד חברות הביטוח?

הייתכן שהשופטת בייניש, נשיאת בית המשפט העליון תוך זמן קצר, איננה חשה כאן – בעצמותיה ממש – את ניגוד האינטרסים החריף שהיא שקועה בו?

ומה ערכו של פסק דין שניתן תוך ניגוד עניינים שכזה?

וכיצד צריכה לחוש השופטת גנות ושאר שופטי הערכאות הנמוכות נוכח כל ההתנהלות הזו של השופטת ביניש? למה מה שאסור על השופטת גנות מותר לשופטת ביניש?

והיכן הדוגמא של הנשיאה לעתיד? ומה על מראית העין? ולמה הציבור הרחב חייב לסבול את כל ההתנהלות הבלתי חוקית הזו של מי שבקרוב תעמוד בראש מערכת המשפט שלנו?

הדבר פשוט בלתי נתפס.
 
ובכלל,
היכולה השופטת ביניש לטעון ברצינות, שהיא מסוגלת לדון באובייקטיביות בתביעות נגד חברות ביטוח הקשורות עם בעלה ומזרימות אליו תיקים לפרנסתו, או לשבת בעתירות, בעלות משמעויות כספיות מרחיקות לכת, שאיגוד חברות הביטוח צד להן
?
 
תשובתו הברורה של הנשיא ברק לטענה מעין זו מצוייה בפסק הדין שהוא נתן בעניינה של השופטת גנות.
 
וכך קובע שם הנשיא ברק:
 
"תחושתו של השופט עצמו, אף שהיא בעלת משקל, אינה מכריעה את הכף…  זאת ועוד: טענת פסלות נוגעת ללב לבו של ההליך השיפוטי, לטוהר ההליך, לאובייקטיביות שלו וליושרת השופט: שופט הנחזה כמי שנגוע במשוא פנים או בניגוד עניינים עלול להכתים את כלל המערכת השיפוטית ולפגוע באמון הציבור ברשות השופטת".

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: