ועוד על השופט סוקול והפיגוע במקסים

במאמר הקודם ראינו כיצד השופט סוקול, שכתב את פסק הדין בעניין פיגוע המחבלת המתאבדת במסעדת מקסים, נמנע מהתייחסות כלשהי למשמעות העובדה הקריטית, שבזמן שהמחבלת התפוצצה בתוך המסעדה – הנאשם, שהסיע אותה למסעדה ואכל שם יחד איתה, הספיק לצאת מהמסעדה החוצה ולא נפגע.

ראוי עתה להתייחס גם לפרטים אחדים הנוגעים לסגנונו של השופט.

ראינו, כזכור, כיצד השופט מתאר את המסעדה על יושביה רגע לפני הפיצוץ, ואז מספר לנו כי:

"בין הסועדים במסעדה היו גם הנאשם ועמו הגב´ הנאדי ג´ראדת, עורכת דין במקצועה, תושבת ג´נין (להלן: "המחבלת")".

קשה, כמובן, שלא לתהות מה טעם ראה השופט להקדים לשמה של המחבלת את התואר גברת.
שיגרת כתיבה? פליטת קולמוס? סתם טעם רע?

אבל בהמשך ממשיך השופט לגלות סגנון מעניין כלפי המחבלת:

השופט מתאר את רגע הפיצוץ וכותב:

"תוך דקות ספורות התברר גודל האסון. חומר הנפץ שנשאה המחבלת על גופה לא חס על איש".

אתם הבנתם את זה?

זו לא המחבלת שלא חסה על איש. זהו חומר הנפץ הארור!

כן כן, זהו סוג של מטאפורה – לא צריך להיות כזה קטנוני.

הלאה:

חלק ניכר מפסק דינו מקדיש השופט סוקול לתיאור מעשיו של הנאשם הנהג לאחר הפיגוע.

השופט מתאר בפרוטרוט כיצד מיד לאחר הפיגוע – עם הגיע הנאשם לביתו – הוא שורף את בגדיו וכן מוסר מיד את כיסויי המושבים של רכבו לכביסה.

כמו כן מגיע השופט לקביעה שהנאשם שרף גם את בגדי המחבלת (הכוונה לבגדים שהושארו במכוניתו שעה ששניהם נכנסו למסעדה).

השופט ממשיך ומתחקה אחר מניעיו של הנאשם למעשיו אלו, וקובע כי:

"מרגע זה (רגע הפיגוע) ואילך כל מעשיו נועדו לטשטש את הקשר עימה (עם המחבלת) ולהעלים את הראיות שעלולות לקשר בינו לבין הסעתה. לפיכך נמלט הנאשם במהירות מהמקום, שרף את בגדי המחבלת, הסיר את כיסויי המושבים ונמנע מלדווח למשטרה על מעשיו".

השופט יודע גם לתלות את התווית המשפטית המתאימה על התנהגותו זו של הנאשם וקובע כי מעשים אלה הם – כקביעת השופט – העלמת ראיות.

וכאן מגיע רגע השיא (נא להחזיק חזק):

השופט סוקול, שתייג את מעשיו אלה של הנאשם כהעלמת ראיות, אוזר את כל סמכותו המוסרית ואת מלוא תעוזתו וקובע שהדבר "ראוי לכל גינוי".

אתם הבנתם את זה?

נאשם מעלים ראיות הנוגעות לחקירת רצח אכזרי של עשרות בני אדם ופציעה נוראה של עשרות רבות נוספות, ואז בא השופט וקובע שהדבר "ראוי לכל גינוי".

ואנחנו לתומנו חשבנו שהעלמת ראיות הינה גם עבירה פלילית חמורה.

מדוע זה – תחת להרשיע את הנאשם בהעלמת ראיות – הסתפק השופט המחוזי סוקול רק בהבעת גינוי?

הרי השופט עצמו ניתח בפירוט רב את מעשי הנאשם לאחר הפיגוע וקבע שהמדובר בהעלמת ראיות.

ובכן, מדוע זה מתייחס השופט אל עבירה פלילית כה חמורה – ובנסיבות כה קשות – משל היה מדובר ביריקה במקום ציבורי?

לבכות? לצחוק?

יחליט כל קורא לעצמו.

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: